לא תמיד חשוך עמוק בפנים

לפרק הקודם

אלינור היה כתוב על המסך של מכשיר הקטן הזה שבלעדיו אין לנו חיים. כל מה שנשאר לי לעשות זה ללחוץ על כפתור קצת יותר קטן. לא התרגשות מנעה ממני ללחוץ עליו. לא היה לי בעיה שהיא תגיד לי לא. זה הכן שלא כל כך רציתי לשמוע. אבל הבטחתי לה, שאני אתקשר. גרוע מזה, הבטחתי לי שאתן לזה סיכוי.

היה דווקא בסדר. אבל התחושה שזה לא היה זה הייתה פשוט חזקה. היא פשוט לא הייתה הטעם שלי. "הן אף פעם לא הטעם שלך" שמעתי את הקול הזה של עצמי שעומד לו שם בצד, ומקשיב כמו חבר תומך. "לפחות זה נגמר "אמרתי לאותו קול דמיוני שבתוך ראשי. "אין ספק שאני משתגע" אמרנו שנינו ביחד. חיוך גדול ומטופש עלה על פני.

אל תחשבו שזה היה קל. בעולם האמיתי אנשים נפגשים ונפרדים כל הזמן. גבר אומר לאישה או להפך.  אני אתקשר או נפגש כבר אה. ושני הצדדים יודעים שזה לא יקרה. מין שקר לבן כזה כדי להיפרד "יפה".

אבל פשוט לא יכולתי להגיד לה משהו כזה. אז אמרתי לה את האמת. "היה נחמד אבל זה פשוט לא זה". חשבתי שהאמת תשחרר אותי. אבל היא בכתה. הניצוץ בעיניים שלה כשהיא הסתכלה עלי לא כבה. רק קצת היטשטש., בגלל הדמעות. היא התחננה לפני שאני אתן לה עוד הזדמנות אחת. אבל אני ידעתי שאין טעם. כבר נתתי לה את ההזדמנות. נתתי לנו. היא בכתה ואני בשלי "לא". לא יודע אין הייתי כזה קר רוח, כזה אכזר. "אז בוא נפגש רק לסקס". זהו בהחלט משפט שהיה שובר גברים רבים. אבל אני אפילו לא מצמצתי. "אלינור את יודעת שזה רק יכאיב לך אחרי זה ושזה לא מה שאת רוצה". היא נרגעה קצת "אז בוא נפגש רק לדבר..." "אני מצטער, אבל אין לי על מה לדבר איתך". "אתה לא חייב לדבר אם אתה לא רוצה. אני אדבר אם תרצה. אני אשתוק עם תרצי. רק תגיד לי שתיפגש איתי שוב". היה לי קשה לראות אותה ככה מתחננת. לא מגיע לי כל האהבה הזאת שהיא נותנת לי. "אני אוהבת אותך כל כך , כל כך כל כך."