סיפור בהמשכים חדש אשר נקרא
ULOCKED
מקווה שתהנו
מקווה שתפעילו את המחשבה
מקווה שלא תכנסו לסרטים
מקווה שהסיפור יגיע לאיזה סוף כל שהוא
כרגע כל מה שיש ממנו הוא
הקדמה
The last one was very excited
היקום קרס לנגד עיניו. חורים שחורים עיכלו כל חומר, שואבים לתוכם בעוצמות אדירות גלקסיות שלמות. חורים חלשים יותר נשאבים על ידי חורים אחרים. האחרון לא התרגש בגלל המחזה המאיים ובו זמנית המדהים הזה. הוא התרגש כי לא היה לו שם זיכרון של כל זה.
חור נפער בבטנו. אוכל אותו מבפנים שואב את פיסת הסלע שעמד עליה בחלל הנעלם. האחרון חייך. האנרגיה שהייתה הוא החלה להיפרד מהגוף שהכיל אותה. האחרון היה ואיננו.
יש שטוענים שהמתנה הכי גדולה שאלוהים נתן לנו היא הזיכרון. הרי בלי זיכרון מי אנחנו בכלל? אין ספק שבלי זיכרון, מודע, תת מודע, גנטי. אנחנו כלום. אפילו המים זוכרים שהם צריכים לקפוא בטמפ' 0 או לרתוח ב100. תתפלאו כמה המים זוכרים. אבל יותר מפליא זה כמה אנחנו זוכרים. ואיך אנחנו מצליחים לתמרן, לפעמים, בין כל הזיכרונות האלה.
קילובייט, מגה בייט, ג'יגה בייט, בייט בייט בייט בייטטט
הם כלום לעומת המידע שאנחנו אוגרים. אם רק היינו יכולים להשתמש בכל הידע הזה
או אולי בעצם ...
עדיף החוסר ידע...
חור נפער בבטנו. אוכל אותו מבפנים שואב את פיסת הסלע שעמד עליה בחלל הנעלם. האחרון חייך. האנרגיה שהייתה הוא החלה להיפרד מהגוף שהכיל אותה. האחרון היה ואיננו.
ורוח אלוהים שטה על פני תהום, והעולם היה תוהו ובוהו.
מי שחושב שהבייט בייט בייט הזה באמצע מיותר שירים את ידו 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
