לא תמיד חשוך עמוק בפנים

 "Save the cheerleader. Save the world" בקע מתוך הטלוויזיה. אשר דלקה בעיניו של משיח. "הם לקחו את זה מהתוכנית שלנו" אמרתי בקול, אבל משיח היה שקוע במקלט. "טעות מקובלת היא לחשוב שמאחורי הדמויות האלה..." הדמות הדוברת, שבמסך נעלמה. החלה תנועה של אנשים במסך. החלה תנועה של המוח יחד איתם.

"מאחורי הדמויות האלה... יש שחקנים, תסריטאים, במאים בקיצור בני אדם חיים. אבל זאת רק מחצית מהאמת. אלה לא דמויות, אלה אנשים. אנחנו, אני ואתה, משיח אנחנו הדמויות."

משיח הסתכל עלי, מבטו בוחן, עיניו שואלות. כל זה היה מאוד לא ברור לו.

"Save the Elis, save the world"

המשפט המקורי. חייכתי אליו בתרועת ניצחון. משיח פתח את פיו לאמור דבר מה. אך שום מילה לא יצא. הוא סגר את פיו ומיד פתח אותו בשנית. לרגע היה ניצוץ של הבנה בעיניו, אבל לא, הייתה שם רק אפלה טוטאלית.

"זה לא משנה עם אתה מבין הוא לא, העיקר שכבר לא תהיה פה" נתתי לו שנייה נוספת לעכל את רוח הדברים

"go and find Elis"