לא תמיד חשוך עמוק בפנים

A twenty one inch TV was standing in the middle of my mentor room. The colors, the voices attracted me. My mind sucked into the story tale inside the amazing box.

"Save the cheerleader, save the world" the Asian character said to the hero.

"הם לקחו את המשפט הזה מהתוכנית שלנו" שמעתי את קולו של מורי מהדהד בקצה מחשבותי. "טעות מקובלת היא לחשוב..." התחזק הקול.

"Save the Elis, save the world". I was back in the real world. The one that guide me in this world try to make understand, but I couldn't. I really tried.

"You are steel here?"

A moment of silent scorched in my mind.

"go and save Elis" deep hurting voice order inside my heart

עברתי את סף הדלת. העפתי מבט מהיר לאחור. פסעתי צעד אחד נוסף קדימה ושאלתי את עצמי בקול רם

"Who the fuck is Elis?"

 "Save the cheerleader. Save the world" בקע מתוך הטלוויזיה. אשר דלקה בעיניו של משיח. "הם לקחו את זה מהתוכנית שלנו" אמרתי בקול, אבל משיח היה שקוע במקלט. "טעות מקובלת היא לחשוב שמאחורי הדמויות האלה..." הדמות הדוברת, שבמסך נעלמה. החלה תנועה של אנשים במסך. החלה תנועה של המוח יחד איתם.

"מאחורי הדמויות האלה... יש שחקנים, תסריטאים, במאים בקיצור בני אדם חיים. אבל זאת רק מחצית מהאמת. אלה לא דמויות, אלה אנשים. אנחנו, אני ואתה, משיח אנחנו הדמויות."

משיח הסתכל עלי, מבטו בוחן, עיניו שואלות. כל זה היה מאוד לא ברור לו.

"Save the Elis, save the world"

המשפט המקורי. חייכתי אליו בתרועת ניצחון. משיח פתח את פיו לאמור דבר מה. אך שום מילה לא יצא. הוא סגר את פיו ומיד פתח אותו בשנית. לרגע היה ניצוץ של הבנה בעיניו, אבל לא, הייתה שם רק אפלה טוטאלית.

"זה לא משנה עם אתה מבין הוא לא, העיקר שכבר לא תהיה פה" נתתי לו שנייה נוספת לעכל את רוח הדברים

"go and find Elis"

המדבר נעלם. היינו ישובים על הרצפה במשרד שלו.

ככה זה איתו קופצים ממקום למקום, מזמן לזמן.

 רציתי לענות לא לשאלה שלו. אבל המילים סרבו לצאת. רק מספר הברות חסרות משמעות הצליחו למצוא את דרכם החוצה מפי.

 אבל הוא הבין אותי. הבין אותי יותר ממה שאני אבין את עצמי איי פעם.

"אתה לגמרי צודק, כל אחד הוא עולם ומלואו.

אולי תתחיל מהעולם שלך"