לא תמיד חשוך עמוק בפנים

ועצרתי את כל מיליוני המחשבות שהתרוצצו בראשי אלה שהיו בעד ואלה שהיו נגד וגם אלה שפשוט היו.

נתתי לגוף שלי את השליטה המלאה ברגע. נתתי לו ליהנות כפי שהוא לא נהנה מעולם. לשוני החלה מרטיבה אותה כמו שלשוני תמיד ידעה אבל אחרת קצת יותר פשוטו כמשמעותו. אצבעותיי נעו באגרסיביות מתונה. בהתחלה מלטפות את גופה לאורכה ולרוחבה. משחקות בתופסת עם פטמותיה. לא יכולתי יותר והתחלתי למצוץ את עורה המתוק לבקש מפטמותיה חלב [חסכים מילדות;] אוזני הקשיבו לאנחותיה העדינות שכמו ביקשו ממני להגביר את העוצמה. אצבעותיי נכנסו לפעולה משולשת. חודרות בין שפתיה העליונות. נותנות לפיה להרטיבם כמעה. חודרות בין שפתיה התחתונות נותנות … להרטיבם.

גופינו כמו היה אחד. זיעה ניסתה לקרר את מזגי החם אליה. רכנתי מעליה. מביט לתוך עיניי לחצי השנייה. וחודר פנימה לעולמה הפרטי שעכשיו הוא שלי ושלה וביחד שלנו. ושוב אני בחוץ ושוב אני בפנים. מנגן עליה או שזו היא שמנגנת עלי כמו הייתי חצוצרה אשר הייתה צריכה קצת אוויר לנשימה.

סיימתי במפץ גדול. הרגשתי כאילו עולם חדש נוצר בנו בזמן ששכבנו מחובקים ללא מילה. ללא צורך במילים. אהבה טהורה מילאה את אוויר החדר ואיתה שינה עמוקה.  

נפגשנו במדרגות. בין הקומה השנייה והשלישית. הנורה הייתה שרופה ואור חלוש הגיעה מהקומות למעלה. היא לא ממש ראתה את פני. ומעיל העור הכהה יחד עם פנים לא מגולחות לא השאירו הרבה ברירה לאשה אשר לבדה עם זר מלבד להכניס פחד לליבה.  נצמדתי לקיר ונתתי לה לעבור. יכולתי להרגיש את פעימות ליבה המצפות לגרוע מכל, את הקולות בראשה שמנסים להרגיע ולהגיד שהכל יהיה בסדר. אח הרעד אחז בגופה והשליטה על ה10 ס"מ גובה נוספים אשר היו תלויים על חוט עקבה אבדה לה. תפשתי אותה. הרגשתי את חום גופה המפתה קורא לי. חייכתי חיוך שקט אליה. חיוך שאומר זה בסדר אני לא מסוכן. חיוך מטעה וקטלני. היא חייכה אלי בחזרה. עיוות של כאב הופיע בפניה כאשר היא ניסתה לעמוד על רגלה השמאלית. נתתי לה להישען עלי והתכופפתי לרגל שלה. ונגעתי קלות בקרסולה הכואב. "כאן כואב לך?" שאלתי בקול רך. "כן" היא הנהנה לי בראשה. "את צריכה לעסות לרגל מסג' ולתת לה לנוח" קבעתי כמבין דבר. "בואי אני אעזור לך להגיע לדירה שלך? " רגשי אשמה תקפו אותי. אולי הפחד יחזור אליה. הרי אני גבר זר מוזר. " זה עוד קומה" היא ענתה עם פרצוף מלא תודה ונמרחה עלי. לא שהתנגדתי אחרי הכל היא היה אשה סקסית בשנות השלושים המוקדמות. היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף עדין. הרמתי אותה. כמו כלה שנושאים מעבר למפתן הדלת. היא נצמדה אלי מחזיקה אותי חזק. או שאולי זה היה מחזיקה אותי קרוב. "זה רק עוד קומה אחת" תוך כמה מדרגות כבר היינו מול הדלת. היא שלפה את המפתחות ונתנה לי אותן ושוב נצמדה אלי אפילו חזק ממקודם. מראה לי את הכוונות שלה שאני אפתח את הדלת ואכניס אותה לדירה. פתחתי את הדלת ובלי לשים לב כבר היינו בחדר השינה. "תניח אותי פה " עיניה ביקשו משהו אחר. היא המשיכה לכרוך את ידיה סביב צווארי ונגעה בזיפים שצמחו על לחיי במהלך אותו יום ארוך. " יש לך עיניים טובות". הסמקתי  ולא ידעתי מה לענות. היא נשקה לי על השפתיים ונשכבה לאט לאחור כאשר היא אוחזת בפני. היא הצמידה אותי אל שדיה. ואני נכנעתי לתשוקה והתחלתי לנשק אותה. ראיתי אותה עוצמת את עיניה בציפייה. חייכתי לעצמי ו...

השעה כמעט חצות

ועוד מעט נגמר היום

ואז... אז יהיה כבר מאוחר מדי . היום יחלוף ואצטרך לחכות שנה. עצם המחשבה נתן לי בעיטת זירוז עצבנית. רגליי החלו לצעוד, במקום לרחף יחד עם ראשי, אשר היה ברקיע השביעי. היום זה היום. היום שבו יותר לא אהיה יותר מעריץ אלמוני.

חמוש בזר פרחים ובקבוק יין איכותי, זה לפחות מה שהמוכר טען. בונבוניירה אדומה אשר לא הכילה שוקולדים אלא הפתעה אינטימית. אני מקווה שהיא לא תחשוב שאני שובב מדי. אבל אחרי הכל המתנה האמיתית היא אני.

עמדתי ככה בחוץ. השעון דחק בי לדפוק ...על הדלת. נקשתי את שלושה פעמים מימין ופעם משמאל למזל. והנה היא פותחת לי... את הדלת. מביטה. לא מבינה. פרחים, יין שוקולד "יום הולדת שמח" הושטתי שני ידיים לפנים וזמזמתי.

"מעריץ אני אותך...

כבר לא אלמוני כל כך"

היא הביטה בי בהלם של שנייה וחצי. ואז ההבנה נחתה עליה והנשיקה נחתה עלי. החיבוק המוחץ. הסתערות כוללת על ... עלי.