לא תמיד חשוך עמוק בפנים

   החלק הזה בסיפור הוא סוג של יציאה מהסיפור

ניסיון להציל את הסיפור שנקבר מאחורי דלתות ליבי

אם רציתם להזכר

כבר כשבעה חודשים אני במעקב אחרי מדאם סי-אול מנסה לתפוס אותה על חם, מגדת העתידות של הפושעים תמיד יודעת שאני שם ברקע, יודעת מתי אני אחריה וכמו תמיד גם הפעם היא ידעה. ישבתי במכונית צופה על בית קפה קטנה בדרום העיר. מדאם סי-אול התיישבה ליד אחד השולחנות שגבה אל בית הקפה היא החליפה מספר מילים עם בחור שנראה כבעל המקום, היא אמרה לו משהו שהעציב אותו ואז הוא ניגש לתוך בית הקפה. באותו הרגע שמעתי דפיקות על חלון רכבי, החלון שבצד השני, היה שם בחור צעיר הוא החזיק בקבוק שתייה וקורסון, פתחתי לו את החלון הוא הגיש לי את המטעמים  "המדאם אמרה להתחיל לצלם כי הולך להיות מעניין" חייך אלי והלך.

ישר שלחתי יד למושב האחורי, תפשתי את המצלמה והתחלתי לצלם.

ראיתי בחור צעיר מתקרב למדאם סי-אול  היא הורתה לו להתיישב, והוא חקר אותה בעיניו מרגל ועד ראש. כמו שאני עשיתי פעמים רבות, אישה ללא גיל מוגדר אישה שונה כוחנית.

היא החלה לדבר אליו ואני השתמשתי במכשיר שמיעה למרחקים שלי וכמובן שהקלטתי הכול.

לא שהאמנתי שהיא תגיד משהו מפליל, כי אחרי הכול היא ידעה שאני שם כמו תמיד.

לא כל כך הבנתי מה היא אומרת, בהתחלה חשבתי שאלו מין מילות קוד, אבל אחרי שראיתי את תגובותיו של הבחור הבנתי שהכול אמת, ואז כאילו שלא הספיקו לי המילים שלה שהפתיעו אותי עד מאוד היא הורידה את המשקפים. ידעתי שהיא עוורת אבל לאורך כל התקופה שעקבתי אחריה היא מעולם לא הסירה את המשקפים שלה, ההלם היה גדול אפילו עבורי, לראות ארובות עיניים זה לא דבר קל, הבחור דווקא לקח את זה בקלות יחסית, לפחות יחסית אלי.

היא התחילה לדבר על נבואה ועל זה שלו, הבחור, יש תפקיד מרכזי בנבואה ואז היא אמרה משפט שנחקק במוחי "אז ידעתי שמצאתי אותך,ואיתך את סופי". באותו הרגע הופיעו שלושה גברים חסונים לפני שבחור הבין בכלל שהם שם הוא חטף אקדח בראש והתעלף, בזמן שהשנים היותר גדולים גררו אותו לואן שבדיוק הופיע ברחוב, האדם השלישי שלא היה קטן אבל לא היה שרירי כמו השניים האחרים, כיוון את האקדח שלפני כמה רגעים הונחת באכזריות על הצעיר

לראשה של מאדם סי אול, הוא ירה ירייה בודדה במרכז ראשה. הוא הסתובב ונכנס לואן והסתלק משם.

אני קפאתי באותו הרגע כל מה שראיתי הדהים אותי, בייחוד המראה של חור קטן מרכז מצחה של מאדם סי-אול. כאשר המבט שנח על פניה הראה שלווה ומוכנות לבאות, כאילו היא חזתה את הרגע זה. 

הגיע הזמן שזה יצא

חיכיתם יותר מדי אני יודע

הקטע הבא של הסיפור בהמשכים שלי קצת קשה

תזכרו שזה רק סיפור אגדה שקרה לי באמת

רק כדי שתזכרו ההקדמה

הם עומדים שם שלושה

מחכים שאצא מין החשכה

ואני יוצא אגרופים מקובצים, רגליים רועדות, המוח רוצה להלחם לא מוכן לוותר אבל הגוף מסרב להוראות, הוא עייף, הוא רעב, כבר כמה ימים שלא אכל ולא שתה.

יד נשלחת ותופסת אותי בחוזקה שולפת אותי אל האור הנורא, אגרוף מוצא לו דרכו למרכז בטני

הנשימה נעצרת, צעקה חרישית נפלטת, והגוף נשמט אל הרצפה, כמו איזה חתיכת סחבה, שרק מחכה שיזרקו אותה לפח כי כבר מזמן היא מזוהמת מזמן היא מסריחה.

הם בעטו בי לחדר ליד. קשרו אותי לכסא, והדליקו מנורה לתוך העיניים שלי, פתאום החדר הקטן והארוך זה עם כל הזוהמה נראה לי כמו גן עדן, והעינויים אפילו עוד התחילו, כולי תקווה שזה רק הפחד שמשחק בי, אבל משום מה לא נראה לי, החלטי לנסות להשיג כמה שיותר מידע, אולי זה יעזור לי לברוח, אבל הם לא היו טיפשים

מי שעשה את רוב הדיבורים היה גבר שרירי למדי בסביבות שנות השלושים המוקדמות שלו, היו לו מספר קעקועים מספר צלקות, אחת בולטת ליד העין השמאלית, קראו לו אל ג'ון, אל היה מבטא אמריקאי לפי הבנתי הוא הגיע משיקגו, הוא נתן את הפקודות לבחור אחר מוני דו, גם למוני היו שרירים אפילו יותר מרשימים מאלו של אל, אבל בו נגיד את זה ככה שלחפש אצלו תא במוח זה כמו לחפש טיפת מים במדבר סהרה, מצד שני אף אחד ממך לא היה רוצה להתעסק איתו, לצערי אני הייתי מסובך מעל הראש או במילים אחרות מסובך עם הראש.

האגרוף הראשון הגיע בלי שום הודעה מראש, ככה סתם בשביל הכיף, הלסת יחד עם כל הראש נעו ימינה עם כיוון תנועת אגרופו של מוני, הכאב היה בלתי יאמן פלטתי צעקה חרישית, כוחו לא אפשר לי צעקה אמיתית, אחרי מספר דקות שנראו כנצח שבהם חטפתי לו מעט אגרופים ונשאלתי לא מעט שאלות, התגאיתי בעצמי, ידעתי שלא אוכל לשתוק אבל מרוב שדיברתי אפילו אם אמרתי איזה דבר אמת בטעות לא נראה לי שהם שמו לב, האיש השלישי שכבר שכחתי מקיומו עצר אותם, היה לא מבטא רוסי כבד, כל מה שהוא אמר זה היה תורי.

הוא אמר את במין שלווה כזאת שכל האומץ המועט שהיה בי נעלם.

אל אמר למוני לקשור אותי למיטה שהייתה בחדר, ואז התחיל להסביר לי שאני ואדון סרגיי המכובד הולכים לבלות, סרגיי היה בחור לא גדול גם לא קטן, פניו הראו שהוא עבר רבות ושרד בגלל שהוא ממש לא טיפש, כמו כן הם הראו רשעות רבה הוא חייך אלי את חיוכו הנבזי בזמן שהם קשרו אותי למיטה,הייתי קשור עם הבטן כלפי מטה, אל ומוני יצאו כאשר סרגיי עשה בי כרצונו, ואני ,אני רק רציתי לחזור לאותו החדר החשוך.

התעוררתי, כנראה שבשלב מסוים פשוט התעלפתי, הייתי עדיין קשור אל המיטה

היה אור בחדר ומישהו שיחרר אותי בזמן שהייתי מעולף, התרוממתי כל הגוף כאב בייחוד החלק האחורי, בחילה נוראית מלווה בכאב ראש נוראי, הזיכרון עוד היה טרי, הריח שלו דבק בי, המבטא הכבד שנשמע  באנחותיו  בזמן שהוא נהנה מלרמוס אותי, מגע הידיים שלו מגע ה......

הדמעות זלגו, "מתרגלים" קול חרישי שכמעט לא שמעתי ,קול שמתבייש על עצם קיומו, הרמתי את מבטי וראיתי אותו הוא חייך אלי, אם אפשר לקרוא לניצוץ הזה שהיה לו לשבריר שנייה בעיניים חיוך.

הוא הציג את עצמו כרד הפחדן, האמת שעיניו הראו פחד רב אבל אני מניח שבאותם רגעים העיניים שלי הראו את אותו פחד, אמרתי לו אתה לא צריך להיות קשה עם עצמך, (תסמכו עלי שאם תיקחו אותי ותשימו אותי היי שם במרתף חשוך ותביאו עוד מישהו אני אנחם אותו שהמצב לא גרוע כל כך) זה שאתה פה זה לא אומר שאתה פחדן, הוא הסתכל עלי כלא מאמין, "מאז ומתמיד הייתי פחדן, תמיד התנהגתי כמו שפן, לכן הם תמיד קראו לי

רד רביט"

המשך

המשך ל...

נעמדתי מאחורה מדאם סי-אול

תשב היא אמרה בקול פוקד לא פוקד כזה

התיישבתי מולה

מדאם סי-אול הייתה לבושה בבגדים מהודרים לא ברור כל כך מי המעצב שלה

כמו כן הייתה לה טבעתה על כל אצבע וצמידים מוזרים שנראו כאילו הם משתלבים עם גופה שלה לא התעמקתי במיוחד כי כאשר הרמתי את הראש ראיתי פנים מוזרות, לא יפות אבל גם לא מכוערות, לא זקנות גם לא צעירות, פנים מוזרות שבמרכזם היו משקפי שמש מדהימים, כאלו צמודות לעיניים כמו משקפת מים.

ואז היא פתחה את הפה ואמרה "סיימת לבהות" 

אני מלמלתי איזה סליחה אבל זה לא עניין אותה, היא פשוט התחילה לדבר

"אין לנו הרבה זמן ויש לי הרבה לספר לך, תן לי לספר לך ובסוף תשאל את השאלות"

"אני מדיום כלומר חוזה עתידות, די מוצלחת עם תשאל, אבל גם אני טועה או כשיודעים את העתיד אפשר לשנות אותו, והייתה לי נבואה על אסון גדול, ואז התחלתי להתערב, אתה מבין!" (היא הסתכלה עלי והמשיכה)

"ראיתי פשעים איומים אז הלכתי למשטרה, והתחילו מעצרים של הרבה פושעים, חלקם ממש לא אהבו את זה, בייחוד אחד, אחד שמכונה רביט, הכינוי שלו בא מזה שהוא תמיד עוקר לקורבנות שלו את 2 השיניים הקדמיות, רביט עומד בראש ארגון פשע בינלאומי ומתעסק בכל פשע אפשרי, יום אחד המשטרה כמעט עצרה אותו בזכותי, הכמעט הזה עלה לי בשתי עיניי.

הוא אמר לי שאני מיוחדת אז במקום להוציא לי את השיניים הוא הוציא לי את העיניים"

באותו הרגע היא הורידה את המשקפים, ואני קיבלתי הלם, גם ככה הסיפור היה מזעזע אבל ברגע שהיא הורידה את המשקפים,כל מה שראיתי זה חושך בעיניים או במילים אחרות שתי ארובות עיניים ריקות שחורות, הייתי בשוק טוטאלי רציתי לקום וללכת, אבל אז היא אמרת את המשפט הבא "אני גוססת" התמוטטתי בתוך הכסא מה היא רוצה ממני לכל הרוחות???

ואז היא אמרה "אתה מבין הייתה לי נבואה: והנבואה מדברת על אדם אשר יעצור

את הרשע הגדול, אותו נבחר ..." ואת חושבת שאני הנבחר?, היא הסתכלה עלי וצחקה "ממש לא"  "תן לי להמשיך", והיא המשיכה בלי לחכות להסכמה ממני "אותו נבחר יעמוד מול קשיים רבים, ולעזרה יהיו לו הרבה חברים ואנשים אבל הכי חשוב יהיה  המפתח אל הלב שלו, המפתח הזה הוא אתה"

אני????? איך בדיוק?

היא חייכה והמשיכה "בנבואה נאמר שהמפתח יהיה מישהו שאני לא יוכל לראות בחזיונות שלי, ואותך אני לא רואה בחזיונות שלי , לקח לי זמן להבין שמצאתי אותך,יותר נכון לאונרדו מצא אותך בשבילי" איך הוא קשור לכל הסיפור? "פשוט, הוא בא אלי יום אחד אמר לי שהעסק לא מצליח והוא לא יודע מה לעשות, אמרתי לו שהוא צריך לפרסם מודעה דרושים רק אצלו בבית קפה והראשון שיכנס ישנה לו את החיים, והבית קפה מאותו הרגע יצליח, וכך היה רק שאני לא הצלחתי לראות מי זה הבחור שבא אליו וכבר חשבתי שלאונרדו לא עשה מה שאמרתי לו, וכשהוא הוא אמר שיש לו בחור חדש והעסק שילש את ההכנסות אז ידעתי שמצאתי אותך,ואיתך את סופי"

המשך