|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מילואים - משמרות המוות העונש
חלקכם בטח כבר שכח, אבל בית דין שלמעלה העניש אותי, לקח לי את הכנפיים וגירש אותי מגן עדן, מלאך על פני האדמה ללא כנפיים אשר אמור איך שהוא לתקן את דרכיו, מה שאתם לא יודעים זה על העונש האחר שלי, פעם בשנה לבחור מישהו מהקרובים אלי וללוות אותו אל העולם הבא, לבחור ולקחת חיים של מישהו אהוב, ואני חייב לעשות את זה כי אם לא הם יבחרו בשבילי שניים, עונש נורא ולא ברור. אז כמו כל שנה גם השנה אני צריך לבחור מישהו, ניסיתי להתרחק מאנשים, כדי שלא יהיו אנשים קרובים, אבל אי אפשר לחיות בלי ליצור קשר, חייבים לתקשר עם אנשים, ותקשורת יוצרת קשר, וקשר מוביל לקרבה, וקרבה אלי זה מסוכן (מלאך מסוכן כבר אמרנו לא?), יש מבניכם שמחייכים בגיחוך "אתה מסוכן!? ,חח" .
קיבלתי צו מילואים, שבועיים של מלאך מוות, האמת שלא אכפת לי כל כך ללוות אנשים אל ארץ המתים, נכון שיש רגעים קשים במילואים אבל סה"כ זאת זכות, להיות זה שמלווה אותם לבדרכם האחרונה, העניין אותו נבחר, זה שכל מילואים אני צריך לבחור, אז הפעם האלו מלמעלה אמרו לי שאני צריך לבחור מישהו או מישהי מישרא כן קראתם נכון מישהו מפה הולך למות.
אבל תסתכלו על הצד החיובי של העניין, זה יהיה אני שאלווה אותו בדרכו האחרונה, אני מבטיח שיהיה כיף (חיוך!?).
הייתי יכול לתת לכם להכנס לפאניקה או לסרט בסגנון "אז במי הוא יבחר?", "הוא לא יבחר בי נכון?!"
אבל ממש אין לי רצון להכניס אתכם לסרטים את הבחירה שלי כבר עשיתי, הגעתי אותה לבית דין שלמעלה והם אישרו שהאדם הזה מספיק קרוב אלי ומתאים והם התחילו בהכנות, ביקשתי מהם לעשות את זה בדרך מתוחכמת לא איזה מוות בתאונה, משהו עם אקשן, אז הם מצאו תוכנית, איך להרוג אותו בסטייל, הם שלחו את הממשלה אחריו, ונתנו לו להיות קצת גיבור, העניין הוא שה"תוכנית" הזאת עלתה בחייהם של כמה אנשים אחרים, אז התחלתי את המילואים שלי קצת קודם.
הפוסט הזה מוקדש לרד רביט איפה שהוא לא נמצא
| |
סופם של מלאכים - משמרות המוות פרק 3
הפרקים הקודמים לא בהכרח קשורים
פרק 2
פרק 1
בארץ המתים או החיים שאחרי המוות, אני לא ממש יכול להסביר לכם איך זה שם, אבל אלו חיים אחרים שונים וגם להם יש סוף.
גם אני נדהמתי שגיליתי את העובדה הזאת, אפשר למות גם בארץ המתים, ואז בא מלאך ממקום אחר ולוקח אותך לעולם הבא, בתור מלאך ואפילו בתור מלאך מוות, המוות נראה לי קצת מרוחק כי הוא היה שייך לבני האדם, לפחות עד שהם עוברים לעולם הבא העולם שלי, עולם של מלאכים, אז ברגע שגיליתי שיש עולם גם אחרי, התחילו להתעורר בי ספקות, התחלתי לחקור, אף אחד לא ידע כלום והם אמרו לי שאני סתם משוגע (משוגע אני???), עד ליום שהמהומות החלו.
זה לא קרה ביום אחד, השדים, לאט לאט מצאו דרכים להגיע לעולם של בני האדם, ליצור הרס וחורבן,
והרג כמובן, אבל מלאכים לא יכולים למות לפחות לא בעולם החיים, אחרי לחימה שבא היה קורבן מלאך הקורבן היה מתעורר בחזרה בגן עדן, ואם זה היה שד הוא היה מתעורר בגיהנום.
אז זה קרה ששד צעיר הבין, שבגיהינום שדים יכולים למות אחרי הכול זה קורה שם כל הזמן זה חלק מצורת החיים שם צורת השליטה החזק שורד, אז אותו שד צעיר הבין, שאם שדים מתים בגיהנום, מלאכים מתים בגן עדן, לרוב השדים אין כנפיים או יכולת לעוף, וככה אותו שד צעיר וקבוצה של שדים מאמינים מצאו דרכים להגיע למעלה לגן עדן.
מלאכי המוות ואני בתוכם נקראנו בצו שמונה, גיוס כללי, לעמוד בחזית ולהלחם בשדים,
אני יכול להגיד לכם שהצלחנו לעצור אותם, אבל מדי פעם יש עוד איזה שד שמנסה להגיע, והוא פוגש אותנו ואנחנו פוגשים אותו,עוד מלאך מוות מת, עוד שד מת, וזה אף פעם לא נגמר.
רציתי לספר איזה סיפור מהחזית, על כדור אש שיצא מידו של שד וחיסל מלאך מוות צעיר על משמרתו,
על איך בקבוק קסמים של אחר שרף את גלימתו של אחר, או אולי על טיפת הרעל שהשפרצה מדמו של אחר בזמן שגסס על אחד יותר ותיקים אותה טיפה שחיסלה גם אותו למרות הניסיון הרב שלו. אבל את הסיפורים האלה אני אשמור לעצמי.
| |
אנושקה - משמרות המוות פרק 2
הפרקים לא ממש קשורים
פרק 1
It a beautiful day
כן אנושקה היום יום יפה
To die
אנוש!!
But a batter day to live
J
את אנושקה פגשתי לפני שנים, כאשר הטילו עלי את המשימה של החיים מתים, כאלה שהגוף שלהם עוד איך שהוא חי, אבל הנשמה מתה, או גוססת לאיטה, אני קיבלתי את אלו שנמצאים בחיפה במוסד לחולי נפש, כאלה שהטראומה שלהם הייתה כל כך גדולה שהנפש שלהם ברחה מהגוף, הרוב ניצולי שואה, אחרים מתופת של מלחמה זאת או אחרת , ואני קיבלתי אותם, וכאשר אחד מהם עזב את החיים, הביפר שלי היה מצפצף, מודיע לי לבוא וללוות את אותו מת לארץ המתים.
זה נשמע אותו דבר כמו כל אדם אחר, אבל זה לא בדיוק ככה, אתם מבינים החיים מתים, מתקיימים בכמה רמות, הם יכולים לתפקד כמו כל אדם אחר, לאכול לנהוג לעבוד לדבר, אבל בפנים הנפש שלהם מתה, הרגשות שלהם באים מזיכרונות, ולא מהלב, לפעמים מת חיי חוזר לחיים, והלב שלו מגלה מחדש איך לחיות, לפעמים אותו מת חיי מת שנית ושלישית, ואני, אני שם כל פעם בא לראות אם זה סופי, ככה בעצם נוצר לי מערכת יחסים איתם, לפחות עם אלו שיותר שפויים, שעוד יכולים להבדיל בין אדם אחד לאחר, אנושקה היא אחת מאותם חיים מתים, או לפחות הייתה, לפני 40 שנה פגשתי אותה לראשונה, ואיך שהוא החיוך שלי החזיר אותה לחיים, מאז היא מתה כ - חמש עשרה פעמים, ואז יום אחד שבאתי לאסוף את אחד החיים מתים האחרים במוסד, היא זיהתה אותי , אתם אולי לא מבינים את זה אבל רק אנשים מתים יכולים לראות אותי, היא פנתה אלי ושאלה "באת לקחת אותי?" , כמובן שהייתי בהלם, אמרתי לה שנייה והסתכלתי ביומן, "לא , שום אנושקה היום" , "אולי בכל זאת? " אתם בטח מבינים את התדהמה שלי, מאותו יום אנחנו בקשר טוב, אנושקה עדיין במוסד אבל רק בגלל שאין לאן ללכת, היא מתקשרת יופי עם הסביבה ומדי פעם היא הולכת למוזיאון יד ושם לספר את סיפורה.
בתור מלאך מוות אתה לא אמור להתערב, אתה צריך להיות ניטראלי אתה לא יכול לקחת חיים של מי שאתה רוצה, ואתה גם לא יכול לתת חיים, ניטראלי, מלאכים שומרים יכולים להציל חיים, לתת עוד זמן, שדים יכולים(ומבצעים) לקחת, לכל אחד יש את התפקיד שלו, זאת הבעיה עם המתים חיים, הם לא בדיוק חיים אבל הם גם לא בדיוק מתים, לכן בתור מלאך מוות יכולתי לשם שינוי לבחור מה לעשות, להרוג או לתת חיים, מי שחושב לרגע שזה קל להחליט , מת חי, זה חי זאת מתה , כן לא, הבנתם את הרעיון, למה נתנו לי להחליט?
It beautiful day
To die?
כן אנוש
To die
J
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
