לא תמיד חשוך עמוק בפנים

ארמי אחז בידו השמאלית איזה ילד קטן, ארמי ענק בן 16 שאפילו מבוגרים פחדו ממנו, ידו הימנית הייתה מאוגרפת, "ארמי תעזוב אותו עכשיו", אמרתי בטון תקיף, אחד התאומים ניגש אלי והסתכל עלי, "אתה לא זה ששולט פה בשכונה", התאומים כמעט תמיד היו בסביבתו של ארמי, משתמשים בו לצרכיהם מצד שני שומרים שלא יעשה יותר נזק מהדרוש, "לא אני זה אני", עניתי לו בתשובה ודחפתי אותו הצידה, המבט בעיניי וטון הדיבור שלי שיתק את התאומים שהסתכלו אחד על שני כשואלים "מה עושים", אבל זה היה ארמי שהחליט ללמד אותי לקח, הוא שיחרר את אחיזתו בילד, שברח בלי לחשוב פעמיים, וכיוון אלי את אגרופיו, ואני, אני לא יכולתי שלא לצחוק.

ארמי הוריד עלי מטר של אגרופים ובעיטות, לא היו בו רחמים, בכלל לא היה לו אכפת מי אני, מבחינתו הייתי עוד שק אגרוף, אבל מבחינתי הכל עבד לפי התוכנית, ארמי היה שלי.

אחד התאומים תפס את ארמי מאחור, "די ארמי זה מספיק הוא כבר לא צוחק, או כבר הבין שלא הוא שולט פה בענייניים", ארמי הפסיק לחבוט, אני הייתי שרוע על הרצפה, עין מנופחת, וכאבים במרכז הגוף, המח עוד עבד, והמוח הורה לשאר הגוף להמשיך בתוכנית, רגל קטנה, אך מהירה וקטלנית, נחתה באיבריו המוצנעים של ארמי, הוא התקפל קדימה בזמן שנעמדתי ונגחתי בו עם ראשי הכואב, המכה גרמה לו לנשוך את לשונו, וליפול על הרצפה, "אני, ורק אני שולט פה בשכונה, ובכלל". 

ישבתי קשור לכסא, ראשי היה מכוסה בשק, אבל לא יכולתי שלא לצחוק, הצחוק שלי כאילו ביקש אגרוף ישר לצלעות, אבל כמו הצחוק שלי, השיעול שלי גם הוא צחק, אם לדייק הוא התגלגל מצחוק.

"My name gaziz"(עזיז)

מספר מילים בערבית , שלא הבנתי, והשק ירד מעל ראשי, ניסתי לכבוש, את צחוקי המתגלגל, ולהשרות מבט קצת יותר רציני, ואם לא רציני אז מפוחד, אחרי הכל באמת הייתי מפוחד, הצלחתי להתאפק ולהוציא חיוך, עזיז סטר לפני בחוזקה, דם החל לרדת משפתי התחתונה, וזה הצחיק אותי כל כך.

"Stop laughing, I said stop laughing or I will make u stop."

הוא צעק עלי, הבעת כעס שבפניו התחלפה בזעם, כף ידו הפתוחה התחלפה באגרוף קמוץ, ואני, אני המשכתי לצחוק.

המים הקפואים פגעו בי, מעירים אותי מהעילפון שהייתי שרוע בו, מנקים קצת את גופי המזוהם.

"We could be friend, just tall me what I want to know, just tall me what I'm already know, and its all be over"

לא יכולתי לפתוח את עיני השמאלית, ואת הימנית פתחתי בקושי, העובדה שהייתי תלוי הפוך מהתקרה לא עזרה בכלל, שכן הדם שבכוח המשיכה ירד למטה והתרכז בתוך ראשי, אותו ראש שהסתחרר ואיבד את ההכרה יותר מפעם אחת, קצה הגוף השני לא היה במצב טוב יותר, סיבי החבל הגסים חדרו לבשרי, יוצרים חתכים נוראיים בחיבור שבין השוקיים לקרסוליים, אבל כל אלה היו פצעים קטנים, פרצופי הנפוח וסימנים כחולים אשר עיטרו בגאווה את חלקי גופי השונים, סיפרו כל אחד בדרכו שלו על חוויה לא נעימה, וזה בלשון המעטה.

 "Put him down, you see I can take care of you"

לבחור שדיבר קראו עזיז, האנגלית שהייתה בפיו הייתה טובה, אבל אי אפשר היה לפספס את המבט הערבי שלו, הוא היה לבוש ירוק, ירוק בגוונים שונים משולב עם כתמים חומים ושחורים, בוץ וסתם לכלוך, עזיז לא היה טיפש אבל הוא היה צעיר ויומרני.

"מה שלא הולך בכוח.... הולך ביותר כוח" כמו שאבא שלי תמיד אומר, אבל כולנו יודעים שבסוף המוח הוא זה שקובע, וזה גם מה שעזיז הבין, וחבל עוד קצת כוח ואפילו אני הייתי נשבר.