אם תזכרי אותי סיוון..

טוב..

פוסט ראשון!!!

מתרגשת? לא ממש..

דופק? סביר.

משו לא רגיל? נקווה שלא..

אז..

לסיפור!

פרק 1 - מתגלגלים ברחובות..

"הקונדיטוריה של ציפי וברוך" קראתי את השלט.

"אני יורדת רגע לקנות עוגה." אמרה לי אמא.

"בסדר, אני אשאר פה בשביל לא להירטב." עניתי לה.

זה היה יום חורפי גשום, אמצע ינואר, ואמא ואני הסתובבנו בעיר.

אמא ירדה מהאוטו.

פתאום, האוטו החל להתגלגל לאיטו במורד הרחוב.

נלחצתי.

לא היה לי דרך לדבר עם אמא או עם מישהו אחר כי אמא לקחה את הפלאפון איתה, ואת שלי השארתי בבית.

פחדתי לקום לכיוון המושב הקדמי.

פחדתי שמשהו יקרה, שהאוטו יגביר מהירות או יתהפך.

אמא לא שמה לב לאוטו המידרדר. היא הייתה שקועה בתור.

כבר התרחקתי מהקונדיטוריה של ציפי וברוך.

הרחוב היה יחסית ריק.

הגשם התחזק.

התקרבתי לתחנת אוטובוס.

האוטו האט במקצת, ולאחר מכן עצר.

שמחתי.

ראיתי בתחנה ילדה בערך בגילי, מתכסה במעיל שחור ורועדת מקור.

סימנתי לה להיכנס לאוטו, שלא תקפא.

היא נכנסה לאוטו, וישבה מכורבלת במעיל השחור שלה, והסתירה את פניה.

היא לא דיברה הרבה.

היא לא דיברה בכלל.

לא מרצונה לפחות.

היא ענתה לשאלותיי כמו, איך קוראים לך, בת כמה את ואיפה את גרה.

קוראים לה סיוון יחזקאלי, היא בת 13, והיא גרה ברחוב יונה הנביא 23, פה בעיר.

לאחר רבע שעה אמא יצאה מהקונדיטוריה וראתה שהאוטו לא שם.

היא ראתה אותו ליד תחנת האוטובוס הגדולה.

היא החלה לרוץ לכיוונו. רציתי לרוץ אליה אבל חששתי שיקרה משהו.

אמא הגיעה אלינו, נכנסה מהר למושב הקדמי, הסתכלה וראתה,

"לא הרמתי את ההנדברקס!"

"אמא, זאת סיוון, היא גרה פה באזור. היה גשום בחוץ והאוטו עצר, אז הזמנתי אותה

לאוטו, שלא תתקרר." הסברתי.

"אוקיי." אמרה אמא, "אז סיוון, איפה את גרה, אני אביא אותך הביתה."

"לא חשוב" אמרה סיוון, "אני אלך ברגל."

המעיל עדיין הסתיר את פניה.

"לא." אמרה אמא "אני אסיע אותך הביתה, שלא תתקררי. קפוא בחוץ!"

"לא תודה, זה בסדר." אמרה סיוון וירדה מן האוטו.

הגענו הביתה.

אכלתי ועליתי לחדר שלי.

שכבתי על המיטה שלי, וחשבתי על סיוון.

לבסוף, נרדמתי.

=========================

מקווה שאהבתם.. :DD

=33>=