אם תזכרי אותי סיוון..

עצרנו ליד התחנה. תחנה מס' 46.

שוב סימנתי לסיוון להיכנס. ושוב היא נכנסה, בלי לומר מילה.

סימנתי ליואב שזאת היא.

"סיוון?" שאלתי בחשש.

"איך את יודעת איך קוראים לי?!" שאלה סיוון בתוקפנות.

"א.. אני פגשתי אותך לפני כמה ימים."

"אה. זאת את שעצרת לי?"

"אה הא." עניתי בשקט. "את צריכה הביתה?"

"לא." ענתה סיוון ברוגע, "אני מחכה למישהו."

"מחכה?"

"כן. אני צריכה לנקום!" סיננה סיוון לעצמה, כבר לא כל כך רגועה.

יואב הסתכל עליי במבט מפוחד, ואני הנהנתי בראשי כמבינה.

"לנ.. לנקום?" שאלתי, קצת רועדת. "במי?"

"זה לא חשוב!" ענתה בכעס. "אני צריכה לנקום!"

סיוון יצאה מהאוטו וטרקה את הדלת.

"טוב." אמר יואב כשהתרחקה, "זה היה מפחיד."

"ממ.. כן." הסכמתי, למרות שלא בדיוק הקשבתי, הייתי שקועה במחשבות.

"טוב אז? הביתה?" שאל ניר.

יואב וניר הסתכלו עלי, מחכים לתשובה.

"לא." עניתי, "תתחיל לנסוע, אני אנווט אותך."

"זה בסדר. אתם יכולים ללכת. אני אסתדר מפה." אמרתי בחיוך.

"מה שאת רוצה." אמר לי ניר, וחייך בחזרה.

סגרתי את הדלת. ניר התחיל לנסוע, ויואב הרים לי אגודל מבעד לחלון. הרמתי לו אגודל בחזרה. 

זה היה מן מנהג שלנו, כמו בהצלחה.

צלצלתי בפעמון הדלת.

הסתכלתי שוב על כתובת הבית. כן, יונה הנביא 23.

"יובל!"

"מרב!" עניתי, ושתינו התחבקנו.

"בואי, תיכנסי." הזמינה אותי מרב.

"נו," אמרה מרב כשהניחה את צלחת העוגיות על השולחן, "מה קורה?"

"בסדר. מה איתך?"

"הכל בסדר חמודה." חייכה מרב.

"מרב?"

"כן יובל"

" את יכולה להזכיר לי איפה הייתה התאונה של סיוון?"

"פה, בתחנה מס' 46. למה?"

"אממ.. פשוט, ניסיתי לשחזר את אותו היום."

"כן?!"

"וזה דיי הצליח."

"מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת שראיתי שוב את סיוון, ושוב היא נכנסה למכונית. אבל הפעם, היא לא רצתה לנסוע הביתה."

"לאן היא רצתה לנסוע?" שאלה מרב בסקרנות.

"היא לא ממש רצתה לנסוע." ניסיתי להסביר, "היא רצתה להישאר בתחנה, היא אמרה משהו על לנקום!?."

"לנקום?!" שאלה מרב בסקרנות. "ואיך ראית אותה? היא מתה!!!"

"אני יודעת שהיא מתה. אין לי מושג איך ראיתי אותה."

"ומה היא אמרה על לנקום?"

"היא לא בדיוק אמרה. היא רק אמרה שהיא צריכה לנקום, ויצאה מהאוטו."

"מוזר." אמרה מרב ואני הנהנתי בראשי כמסכימה.

"רוצה עוגייה?" העבירה מרב נושא.

"כן, בטח."

מרב הושיטה לעברי את צלחת העוגיות וחטפתי לי אחת.

"ממ.. טעים!" אמרתי בפה מלא.

"תודה. זה מתכון שהמצאתי עם סיוון, כשהיא הייתה בת 6, ליום הולדת שלה." אמרה מרב.

"אז רגע." אמרתי שגמרתי לבלוס את העוגייה, "מי בעצם דרס את סיוון?"

"אממ.. מישהי פה באזור. נורית משהו."

"נורית?" שאלתי בפחד.

"כן, נורית."

"נורית שפר?" שאלתי וקיוויתי שתענה בשלילה.

"כן! בדיוק. איך ידעת?"

"לא.. לא משנה. אבל הדורסת לא אמורה להיות בכלא?"

"היא כן. היא הייתה שנתיים בכלא, ולאחר מכן שוחררה למעצר בית.."

"והוחרם לה הרישיון לשנה." השלמתי את משפטה של מרב בשקט.

"כן. איך ידעת?" שאלה מרב בפליאה, "מה מהעיתון?"

"לא ממש." עניתי בשקט, "אני בערך מכירה אותה."

"את נורית?" שאלה מרב, "איך??"

"היא.." התחלתי, "היא אמא שלי."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מקווה שאהבתם ..

3333333333333333333333333333333>>