חלק 1
"אני לא בטוחה שהוא יזמין אותי" אמרתי.
"אז תזמיני אותו"
עד עכשיו אני חושבת על מה שרוני החברה הכי טובה שלי אמרה לי..
היא פשוט לא מבינה שתומר לא יזמין אותי..למה שמישהו ירצה מישהי מכוערת..חברים אומרים לי שאני לא מכוערת ואולי
אני באמת לא מכוערת אבל אני לפחות יודעת שאני גם לא יפה יחסית לשאר הבנות בכיתה שלי,לשאר החברות שלי.
היא פשוט לא מבינה שאני לא יכולה להזמין אותו כי מה יקרה אם הוא יגיד לא? אני פשוט לא אוכל לעמוד בהצקות בבית הספר מצד החברים שלו.
אולי אני אשלח לו מכתב.. כן זה מצוין אני אשלח לו מכתב ממעריצה אלמונית וככה אולי הוא יענה לי בלי שהוא יידע מי אני..
או שאני אשלח לו מכתב עם השם שלי ככה הוא יידע שאני רוצה שכל העניין הזה יישאר בינינו.
רק רוני יודעת שאני מחבבת אותו, והיא תמיד חייבת להזכיר לי שבכל זאת אני מכירה אותו רק חודשיים וחצי ואף פעם לא דיברתי איתו, אבל זה נראה לי כמו אהבה ממבט ראשון אני מאמינה בדברים האלה נראה לי.. או שאני מאמינה בדברים האלה רק משראיתי אותו?
אבל לא חשוב אני עדיין רוצה אותו ואני עדיין רוצה שהוא יזמין אותי למסיבת סיום. אולי אני צריכה להקשיב לרוני? אולי אני צריכה לעשות את הצעד הראשון? אולי אני צריכה קודם להתקרב אליו קצת..
אבל איך אני יכולה בכלל להתקרב אליו הרי כל הבנות הפקאצות האלה מסתובבות סביבו כל היום..
אני פשוט אצטרך להביא לו את המכתב לבית..
זה היה החלק הראשון של הסיפור שלי, אני לא יודעת אם אני אמשיך אותו אבל אני כנראה אעדכן את הבלוג רק עוד שבוע כי יש לי מלא שיעורי בית..
תגיבו על הסיפור בבקשה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
