ישבתי עם אח שלי הגדול לאכול שניצלים. אני חתכתי אותם ואחלתי ביד, הוא לקח את המזלג והחזיר את כל השניצל ונתן ביסים. ואז באמצע הארוחה הוא שאל אותי:"מעניין מי יותר ברברי, זה שאוכל ביד-או זה שמחזיק הכל?"
כמה פעמים יצא לכם לפנות מהשולחן?
כמה פעמים יצא לכם לשמוע מוזיקה שאתם לא כל כך אוהבים?
כמה פעמים יצא לכם לחשוב? לחשוב על המשפחה על החברים-על החיים? על מה הולך איתם!
כמה פעמים יצא לכם להריץ פוסט שלם בצורה מושלמת כאילו הוא כבר כתוב! אבל כשאתם מגיעים הוא נשכח כלא היה.
כמה פעמים יצא לכם לכתוב מכתב פרידה? כזה שבא מהלב ובלי כוונה רעה!..
כמה פעמים יצא לכם לקרוא שניה את מה שכבר כתבתם ופשוט-למחוק הכל! ואחר כך להבין שזוהי מחשבה של אותון רגע.
כמה פעמים יצא לכם להבין-שבלוג הוא המושג "לחיות את הרגע!" לכתוב את כל מה שאתם כותבים ולפעמים זה מעניין כמה וכמה אנשים ולפעמים זה ממש ממש לא! אבל-אתה יודע שכתבת ואתה יודע מה הרגשת- אבה נכזבת שאף אחד לא שווה את הבכי שלה אבל הוא תמיד שם!, ריב עם אמא או אבא שהבכי ההוא תמיד שם אבל לא תתנו לו לצאת כדי להראות לכולם שעל ה"זין" שלכם ההורים, הבכי של כתה ב'-בכי של פציעה פיזית בכי שיעבור ברגע שתשמע שהכל בסדר ונשיקה תרפא את המכה, והבכי הנפשי-בכל יום יש לפחוד 10 נערים שבוכים בחדרם אני אחד מהם! בכי נפשי הוא בכי שאפעם לא יעבור בכי שרוצים שילך אבל הוא יתקוף ברגעים הכי לא מתאימים והכי לא נחמדים, הוא בכי שמעיד על מה שעובר עליך ממש ממש באותו רגע-אבל רגע, לפני שאתה מתבאס-קח נשימה ארוכה ותזכור שהכרית תמיד תהיה שם בשבילך.
גם אם יש ריב עם מישהו-תחשבו טוב טוב מה אתם עשיתם למען הריב
לילה טוב
|Black Angel|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
