עליסה בארץ הפלאות

אליס: "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עליי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא אכפת לי כל כך לאן – " אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.

"- בתנאי שאגיע לאן שהוא" הוסיפה והסבירה אליס.

"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

אז הנה אני כאן, מתמידה בהליכה בדרך חיי ומגיעה למסקנה, שמהם בעצם חייה של נערה מתבגרת ממוצעת ללא בלוג? (כנראה שבעצם חיים מעניינים ומלאים) אבל גם אני הגעתי לשלב בחיי שבו אמרתי לעצמי, "ממ.. משעמם לי. איך אני אבדר את עצמי?" והמסקנה הפשוטה הייתה לפתוח בלוג.

ולא, פייסבוק לא בא בחשבון למציעים הנחמדים
בכל מקרה אני לא אפתח בפוסט חופר אלא בפוסט קצר ענייני ותמציתי.

קוראים לי תות, אני בת 16, ואני גרה בירושלים.

אני פריקית של סאטלה ומסיבות טבע, ודוגלת בדרך החיים השאנטי באנטי.

אומנם קצינת המבחן שלי לא תומכת בזה, אבל גם היא למדה לקבל את זה, איכשהו, בדרך מעוותת כלשהי.

אז אני אסיים את הפוסט במילות פרידה מרגשות. חג שמח פורה מעניין ומעשיר, שכל אחד ואחד מכם יזכה לשנה פוריה ומלאת אור.