שבועיים למבחן ראשון, הרצת קומפיילר על עבודת הגשה אחרונה בתכנות.
שעתיים והלימיט לא נפתר, לא מוצא היגיון המשוואות החומציות של החומר.
לא מוצא את זווית הסטייה בקורה, מחפש מוומנטי אינרציה כבר שעה!
עוד מסיבת דירה וחברים עם שתייה, ערק ובירה מתכון הבית מה שנקרא.
מוזיקה בווליום גבוה מסיבות בסופש וגם באמצע שבוע, חוסר שעות שינה.
מתפנקים על איזה סטייק עסיסי ולחמניות בחצי מחיר מהסופר עפים!
כמו עייפות החומר, אחרי שנה של לימודים, ממש לפני המבחנים.
צריך לתת את כל הכוח לא לדפוק את החופשה האמיתית, לא בא לי
מועדי ב' ולא בא לי לחשוב על קורסי קיץ, חופש! חופש! חופש!
פחות יציאות הביתה למרכז, ריסון עצמי לישון מוקדם, בכוח.
דחיית סיפוקים אדירה, 6 שעות של פיתרון טורים, בכוח משתדל,
בכוח הולך להרצאות, משתדל לא להפסיד את המילים האחרונות!
לפעמים הוא אלוהים, ולפעמים היא גדולה ממני בכמעט 7 שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אורן שלא מת