כהרגלי.. לוקח לי לפעמים חודשים\שנים עד שאני נזכרת שהבמה הזאת פתוחה פה בשבילי.
הסטטוס כרגע?
רווקה.
מלנכולית.
עם מלא שאיפות,תוכניות שעוד לא הספקתי לממש.
היום הודיעו לי שסבתא שלי נמצאת במיון. לא הרגשה נעימה בכלל.
בזמן האחרון יש לא מעט התפתחויות של חולי, מוות וצער.
דוד שלי לפני זמן מה , הלך לעולמו.
לא היינו קרובים. אבל בגלל שסבתא שלי מצד אבא גם היא עזבה את העולם הזה יחסית לא מזמן, כל פעם שמשהו דומה קורה - אני לא יודעת איך מתמודדים וכל הרגשות מציפים אותי מחדש..
זה שכול, שלא טוב לי איתו. לאף אחד לא. בעצם.
ראיתי היום את סבתא שלי (מצד האמא) מאוד שברירית. וזה היה מחזה לא שגרתי בכלל.
היא אישה, די עצמאית "אל תעזרו לי, אל תתנו לי, לכו ממני - טוב לי לבד!"
כמה קיצוני שלא יישמע - עדיין היא אישה מאוד (מאוד) קנאית לעצמאות שלה.
היום, ראיתי אותה , כמו איזה ייצור חסר אונים. מתכווצת עם כל תזוזה שהיא עושה, ממלמלת מילים, מתחילה משפטים ולא מסיימת אותם.
מוזר.
לא נעים. בעליל.
חוצמזה?
כלום בעיקר.
עובדת ביס, במכירות.
עושה לפעמים חלטורות נוספות בבית קפה שכונתי.
מנסה כמה שיותר להשקיע בעצמי.אבל זה לא תמיד יוצא לפועל.
וואי אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה. ש-ה' ייתן לה רפואה שלמה.
דבר נוסף שלא מפסיק להציף אותי - זאת הבדידות.
לא שקשה לי לישון לבד, את ההרגל הזה האקס שלי רמס וממזמן.
פשוט אין את המישהו הזה, שירכין כתף ויאמר "זה בסדר". יבוא אלי עם איזה סיר מרק, ינסה לעודד את אמא שלי, יהיה בן בית (ואני לא אתבייש בו).
סוג של מיני בעל שכזה.
לא שאני מחפשת חופה,כן?
אבל זה באמת נחמד שיש איזה מישהו - שיכול לחבק אותך קרוב - לגרום לכל צרות העולם להיות רחוק ממך בדיוק באותו שבריר שניה שהוא איתך.
חסר לי מישהו כזה בטירוף.
ז"א - יש היצע, ויש ביקוש (ליטל בטח צוחקת עכשיו לעצמה בראש על הביטויים האלה) אבל - האלה שכן רוצים את זה איתי - אני לא רוצה. ואלה שלא רוצים - אין לי עניין גם בהם.
אז איך זה שיש לי ספר טלפונים מלא בגברברים שאין לי מכנה משותף אמיתי עם אף אחד מהם? שכחתי איך בוחרים בן זוג טוב?
אני רוצה בן זוג בכלל?
איכס.
בא לי לבד!
(האמביוולנטיות של הפוסט הזה גוברת בכל משפט).
נראה לי אני אלך לישון.
אתקלח קצת לפני כדי לא להסריח את כל המצעים :)
בא לי קצת .. תמיכה נפשית. אבל אני לא יודעת ממי בא לי לקבל אותה.
בעייתית.
תמיד הייתי.
לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
