אני רוצה אהבה. או אולי לא באמת אהבה. משהו רדוד בהרבה. בא לי לזרוק את העקרונות שלי לפח. בא לי לזרוק את הבתולין שלי לעזאזל. בא לי שינשקו אותי נשיקה אמיתית. כל כך אמיתית שתהיה לי צמרמורת. בא לי לא לפחד.בא לי להיות מסופקת. מסופקת מאוד. עד שאני אצרח מרוב סיפוק. בא לי שזה יהיה מישהו שיודע מה הוא עושה. שלא יסתכל על איך שאני נראת אלא על מה אפשר לעשות עם זה.כן אמרתי כבר רדוד. רדוד וכל כך חלומי.
הרגע הזה שאתה מבין שאין לך חברים. לא מקטע צומי פשוט באמת אין לך חברים. היו לי חיים, היו לי חברים, היה לי טוב לפני צהל ועכשיו אני מרגישה שכל העולם מסתכם באח שלי הגדול. אין לי אף אחד. אין לי מישהו שישתוקק לדבר איתי, לשמוע ממני או לראות אותי. אני לבד לגמרי. אף אחד לא זוכר איך קוראים לי אלא אם כן בטעות שמעו את השם שלי עולה בשיחה. אני אוויר ואין לי שום רצון או כוח לעשות שום דבר בנידון. נהייתי אדם אנטיפאט כזה שאני לא הייתי רוצה לדבר איתו. בנות במחלקה שלי עושות טובה שהן מדברות איתי. אנשים שמולם אני עובדת מתחלפים בתדירות גבוהה מכדי שאני אוכל להראות את פני האמיתיים והמתבודדים. אני מסתכלת על העתיד שלי ואין תקווה, אהיה אותה זקנה רווקה וממורמרת שחיה עם חיות המחמד שלה ושאף אחד לא מדבר אליה כי אין טעם. אני לא יודעת אם על מנת להעניש את עצמי אבל זה מה יש. אני לבד אשאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Candygirl