Up from the skies

כשהחופש הגדול התמתח כל הקייץ, והעולם היה כולו כתום, והכל היה אפשרי, והכל עמד לקרות, ודוד אלפרד עוד היה בחיים ובא לשתות תה של אחר־צהריים, וסבא וסבתא הלכו לנוח בין שתיים לארבע והשאירו לנו זמן אינסופי, התגנבנו במדרגות־העץ החורקות שמאחורי הבית, לחדרון שלנו מתחת לגג, שהיה המטה הראשי, ועמדנו ליד החלון, שאפשר לראות ממנו את כל הים שמעבר לבית־הקברות, ונגעת לי בפנים בקצות האצבעות, ואמרת שאתה אוהב אותי.