אם תשאלו את אמא שלי מה הפתרון לכל הבעיות שלי: תשתי תה.
אה כן, וגם לאכול טוסט. איך שכחתי את האסמס הגואל: drink tea and force toast
אתמול ראיתי אישה מבוגרת רצה והיא נראתה כאילו עוד שנייה היא עומדת לאבד את ההכרה ולמות.
במקום לחשוב כאילו, היי בדיוק עברתי קורס עזרה ראשונה (בהצלחה כמובן) ואני אוכל להציל את חייה חשבתי: אעעעעעעעעעעע (זה באמת מה שחשבתי) ואז גם התחלתי לרוץ, אבל לא הרגשתי מתה. האמת חייכתי והרגשתי אידיוטית כי מישהו רנדומלי התחיל לחייך אליי
ואז קמתי בבוקר והרגשתי סוג של מתה. אז אני מאשימה את הריצה בהיותי חולה.
שכחתי כמה כיף זה להשאר בבית, להירקב ולעשות כלום (ולא לחשוב על בגרות במתמטיקה, מכיוון שאני רק ילדה קטנה בכתה י')