Up from the skies

ואו, מאיפה להתחיל בכלל.

לפני תשעה ימים סיימתי את הקורס וזה לחלוטין מרגיש כמו חודש לפחות!

אני עצובה ושמחה בו זמנית לסיים את הקורס, היה מדהים ברובו וגם היה כיף להיות בבועת חינוך כייפית שאפשר לטעות ושהכל סבבה וכיף ולימודי.

הטקס סיום היה חמוד ומרגש, אפילו הרמטכל הגיע! (וזה רק כי הבת שלו איתי בקורס מותק של בחורה)

הייתי דיי בבאסה להפרד מהמפקדת ועוד כמה מהסגל, מהצוות שלי קצת פחות אבל מהמון בנות ממש התבאסתי, מהשטויות הקטנות שלנו והלאכול יחד בחדר אוכל ובכללי לעיר הבהדים האהובה שלי!!

אז קבלתי שיבוץ, הייתי בשוק מוחלט ממנו כי זה ממש לא מה שציפיתי לו!! קבלתי יחידה מגניבה ומסווגת ואני עושה יומיות. דיי התבאסתי מזה אבל אני מניחה שכבר התרגלתי וגם יש בזה יתרונות: המיטה שלי, המקלחת שלי וגם זמן לפתח את עצמי קצת ואולי אפילו לעבוד ולהרשם לסטודיו(אמן)

יש שם כל כך הרבה אנשים מתוקים בטירוף!!!! מלא מהם מתלהבים ממני בטירוף וסתם באים אליי למשרד להציג את עצמם להכיר אותי וכל בוקר מאחלים לי בוקר טוב והם מקסימים בטירוף והם גם מאוד מאוד מאוד אינטיליגנטים. או במילים אחרות, חנונים. כמובן שאני חולה על זה.

תמיד כשחברות שלי התלהבו (ומתלהבות) מלוחמים אני דווקא התלהבתי מחיילי המודיעין...

מה שכן, אני ממש ממש צעירה ביחידה, לא רק מבחינת פזם! כולם שם עושים קבע ויש המון חיילים שבכיף כבר שנתון 93 ואני תינוקי עוד חודשיים בת 19.

אתמול איזה קצין חמוד שגר בעיר שלי הביא לי טרמפ, הייתה שיחה מעולה וצחקנו כל הדרך והוא ממש התלהב ממני. כשהוא שאל בת כמה אני וקבל את התשובה פניו נפלו והוא התבאס בטירוף כי הוא בן 25. סורי האני!

יש איזה מישהו שם שממש נדלק עליי ואין לי כוח לזה והוא מציק לי קצת :(

כן, אני אלילת החנונים. והלסביות, אבל זה כבר לסיפור אחר....

היום היה לי משבר רציני כי יש לי המון המון דברים לעשות ואני דיי אבודה כי אין לי חופפת, אין לי סגל, הקצינה שלי כלבה ולא הייתה משקית ביחידה כבר כמה חודשים וגם כשהיא הייתה היא עשתה המון כלום.

אז כרגע אני ממש במשבר פנימי וירדה לי המוטיבציה בטירוף וזה באסה כי אני כל כך אוהבת את תחום החינוך ויש כל כך הרבה מה לעשות ולתת מעצמי מהיחידה, יש שם המון המון חיילים שאוהבים את תחום החינוך ורוצים פעילויות. זה נורא מפתיע כי לרוב כולם שמים זין על תחום החינוך ומה אכפת להם.

אכפת להם רק מתגלית או טיול. בדיוק היום בא אליי חייל "אני רוצה לצאת לתגלית!!!" היי שלום, כן קוראים לי מיה אני המשקית חינוך החדשה כאן נעים להכיר גם אותך...

שיהיה סופש נפלאאאאאאאאא

ואו, היו שבועיים פסיכים.

מקווה לעדכן בסופש!

מי היה מאמין שהאהבה לא תספיק לנו? 

אין לי כוח להלחם על מערכת היחסים הזאת. אוף. 

חזרתי משבוע סד"ח מהמם בירושלים, באמת היה נפלא. כמובן היו שינויי לוז מטורפים ובלתמים מפה עד להודעה חדשה בעקבות המצב הבטחוני, גם שונו מלא אתרים כמובן ופספסנו המון אבל כמובן עדיף כך!

היה דיי פסיכי שם כי במלא מקומות שהיינו היה פיגוע ממש לידינו, בעיר העתיקה, בגבעה הצרפתית. מפחיד בטירוף. וגם ריק שזה מוזר לי.

אז אתמול היינו באיזה מקום ודברנו בכיף שלנו על מדינה יהודית דמוקרטית (האומנם?) וכו' ואז פתאום שמענו בום פסיכי, היינו בטוחות שמחבל בא לפוצץ את החיים שלנו. אני כמובן ראיתי את כל חיי עוברים לנגד עיניי. הייתה היסטריה כמובן, הבנות צרחו וחפשו לאן לברוח וגם המפקדות המהזה קרביות שלנו.

היה איש בטחון מהזה גבר שם שכעבור לא יותר מ5 שניות!!! הוא רץ וישר טען את הנשק שלו והוא היה סוגשל אגדה, גם מפקדת אחת והמ"מ.

ואז בסוף מסתבר שזה סתם היה אגזוז של מכונית שהתפוצצה.

ההלחצות ההיסטרית הייתה כי היינו בירושלים. מניחה שבבית לא הייתי נכנסת לכזאת היסטריה

עוד שבוע וחצי אני מסיימת את הקורס לא יודעת אם לשמוח או לא...

דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

דברים ממש משביזים: כל המשפחה שלי והחברות הכי טובות שלי טסים. לונדון, אמסטרדם, ברלין. שזה המקומות שכרגע הכי בא לי (פרט למזרח ולדרום אמריקה, כי אני ריאלית)

וגם הפלאפון שלי לא עובד ואני סוגרת שבת. אני עוד אשמור שבת. אולי אני סוף כל סוף אסיים לקרוא את קציצות.

גם הפסקתי עם הגלולות שזה באמת לא חכם אבל אין לי זין לזה כרגע

עריכה, 00:24

אני יושבת פה, מכינה הסבש על חורבן בית המקדש, ציונות וכדומה, מכינה שלטים ומציירת את השיר "הכי ישראלי".

כל זה, אני קמה מחר ברבע לשש ועוד כמובן לא ארזתי תיק. 

כמה עוד לעשות דברים ברגע האחרון?????