אני טסה למשלחת פולין עוד מעט, מחיר הנסיעה הוא 5,600.
אבא אמר לי שהוא ישלם לי חצי. אמא וסבתא ישלימו את החצי.
בסוף אבא החליט שהוא ישלם לי רק שליש (1600, שזה נראה לי פחות משליש) ונדפקתי כי אין לי כסף, אבל בסוף הסתדרתי.
עבר בערך חודש-חודשיים מאז שאבא הביא לי את השליש ואז דברתי עם הרכזת שכבה על המצב בבית, המצב עם אבא, המצב הכלכלי ואז היא שאלה למה לא הגשתי בקשה למלגה. אמרתי לה שאמא אמרה שהיא לא חושבת שנקבל הנחה בגלל שלא קבלנו הנחה לתשלומי בית הספר. היא אמרה לי תגישי, אני חושבת שהנתונים שלכם מתאימים לקבלת מלגה.
אז הגשתי מלגה.
בסוף קבלתי מלגה, על סך 3,000 ש"ח! מטורף! כנראה שהמצב שלנו באמת מחורבן, אה?
בכל מקרה, עבר בערך חודש מאז שהודיעו לי על קבלת המלגה. אמא והרכזת אמרו לי לא לספר לאבא על המלגה, לא ספרתי. עדיין.
אני מתלבטת אם לספר לו על המלגה, כי זה הדבר המוסרי לעשות. אבל אני מפחדת להגיד לו בגלל שיש סיכוי גדול מאוד שהוא ידרוש את כל ה1,600 ש"ח שהוא הביא לי או לפחות חצי, בגלל קבלת המלגה. מתאים לו לעשות את זה.
אם הוא אכן יבקש את הכסף שנתן לי, אני אצטרך להשלים את הכסף בעצמי ואין לי כסף. אמא מתנגדת בתוקף שאני אספר לאבא כי היא חושבת שזה לא עניינו, שהיא קבלה את המלגה בגלל המצב הכלכלי שהיא נתונה בו וזה נכון, כי קיבלנו מלגה בגלל המצב המחורבן שאנחנו תקועים בו, מצב שהוא בעצמו גורם לו להיות עוד יותר חרא, כי הוא דופק אותנו מבחינה כלכלית מאז שהם התגרשו, שזה 16 שנה. אבל זה לא הנושא.
אמא גם מוסיפה שהוא לא שילם על מכשירי השמיעה של אחותי (שזה היה 10,000+ ש"ח) ולפנימייה של אחותי הוא גם לא נותן שקל (שזה גם 10,000+) ואני יודעת שאמא צודקת אבל אני מרגישה שזה לא בסדר לא להגיד לו.
ואם הוא אכן ידרוש את הכסף שהוא נתן לי, אמא לא תממן לי עוד שיעורי נהיגה או עזרה עם פולין.
ואז נדפקתי לגמרי.
אני מרגישה רע שלא ספרתי לו, המצפון ממש מקשה עליי. הסופר אגו שלי מאותת כל הזמן
אני מפחדת גם שאם אני לא אספר לו, הוא ישמע על זה במקרה, שאחד האחים שלי או אפילו אני(!) נפלוט משהו. או בית הספר בשיחה (לא שהוא בא לשיחות של בית הספר, כמובן)
אין לי מושג מה לעשות כבר
מהרגעים האלה שאת שונאת את העובדה שההורים שלך גרושים...ובאמת שאין הרבה רגעים כאלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקס סמים וטל מוסרי
