Up from the skies

אבל היום החרדות שלי התפוצצו לי בפנים בבום.

זה קשה, כי אני מרגישה שלפעמים החרדות שלי מנהלות לי את החיים.

ויש לי כל כך הרבה חרדות, איזה זין 

3>

אני מודה על כל כך הרבה דברים בחיים שלי

אבל כרגע, אני הכי מודה על זה שיש לי את בן הזוג הכי מהמם בכל היקום הזה.

אני 16 קילו פחות. חשבתי שבשלב הזה אני כבר מהזה אוהב את עצמי, אבל האמת היא שאני מרגישה עדיין אותה בחורה עם ה16 קילו הנוספים.

אני צריכה לעבוד על עצמי ולעשות יותר דברים שאני אוהבת. יותר תחביבים. יותר לפתח את עצמי.

אני חייבת לפתח מערכת יחסים בריאה יותר עם אוכל. זה מטומטם מצידי לאהוב את ההרגשה של הרעב. 

מממ זה מוזר אבל בא לי כבר שיגיע יום שלישי ויכנס הכיפור, אני לא צמה או משהו ואצלי הכל כרגיל, אבל יש שקט כללי כזה ואני משתוקקת לזה בטירוף.

תקופה קצת מוזרה.

אני מאוד לא נהנית בעבודה כרגע, גם עושה כסף לא טוב ולוקחת שם הכל ללב ומתעצבנת מהכל. אבל מתנחמת בזה שממש עוד מעט זה נגמר.

לפני חודשיים היו לי התקפי חרדה משהו כמו 3 פעמים בשבוע, חרדות קיומיות נוראיות שגרמו לי להשתגע. אבל עכשיו יותר טוב.

הגעתי למסקנה שלתכנן תוכניות עושה לי בריא בנפש, לדעת מה הולך לקרות.

חוסר הוודאות עושה לי חרדות ולחץ והרגשה של כישלון והופך אותי למפלצת קנאה ענקית.

מה בתכנון?

לעבוד בעבודה הנוכחית בתור מנהלת עד נובמבר (או אולי למשוך עוד כמה שבועות)

בינואר אני מתחילה קורס פסיכומטרי

שבועיים אחרי הפסיכומטרי, בסוף אפריל אני מתכננת לטוס לשבועיים בניו יורק.

אמצע מאי אני ביוון לשבוע לחתונה משפחתית.

מתישהו צריך להרשם לאוניברסיטה

בא לי לעשות קורס צילום או רישום או איור מתישהו השנה, מרגיש לי שזה יעשה לי טוב. המלצות מישהו?

ביום שבת לא הייתי מסוגלת להרדם וחשבתי על מה לכתוב כאן.

הפוסט הזה שמיים וארץ ממה שתכננתי