 כינוי:
בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
 ידידים.. או שלא.
הפוסט הזה מוקדש לכמה מהידידים שלי, לשעבר, אם להיות יותר מדוייקת.
אני לא מבינה איך זה קורה לי כל פעם מחדש.. איך תמיד הכל חייב להדפק איכשהו,
זה כמו מעין מעגל כזה שחוזר על עצמו.
עם b למשל, אני זוכרת שהיינו ידידים ממש טובים כל הזמן התנחלנו אחד אצל השני כל הזמן, ממש היינו 24/7
עשינו צחוקים ביחד, הרגשתי שאני ממש יכולה לסמוך עליו וסיפרתי לו הכל, זה היה הדדי, גם הוא סיפר לי כל מה שעובר עליו, תמיד היינו שם אחד בשביל השני.
ואז יום אחד זה פשוט נגמר, כמובן, הייתי חייבת לדפוק הכל ולספר לו..
לספר לו שיש לי קראש עליו, ושאולי אנחנו יכולים להיות קצת יותר מידידים, אני הרגשתי שגם הוא רוצה, ממש חשבתי שהוא מרגיש כך גם..
אבל לא, איך יכולתי להיות טיפשה מספיק בשביל להאמין שגם הוא רוצה בי.. ובחיי שלא האמנתי שהוא ידחה אותי ויגיד לי באותו הרגע "לא".
מאז כעקרון הכל התחרבש, הכל נהרס, כשהוא אמר לי "לא" אז אמרתי שוואלה טוב נמשיך להיות ידידים אבל ושאני בטח אתן לעצמי להתאהב במישהו אחר,
אבל זה לא היה ככה.. זה פשוט כבר לא היה אותו הדבר, הוא תמיד ניסה להתחמק ממני איכשהו, וכבר לא היה לו זמן בשבילי, התחלנו להפגש פעם בשבועיים לאחר מכן פעם בחודשיים, וככה נוצרו פערים גדולים.. בהתחלה גם ניסיתי להתקשר אליו די הרבה, הוא תמיד ענה אבל השיחות כבר הפכו ל"משעממות", הייתה מעין מבוכה עדיין.. זה לא היה אותו הדבר, איפשהו באמת הרגשתי שאולי אני כבר לא רצויה.. שאולי כדאי לוותר, אז פשוט עזבתי.
ממש חבל לי על הקשר שלנו שנהרס ככה, עד היום.
ובאמת לפעמים כשאני נזכרת בתקופה של הידידות שלנו ממש כואב לי, אני כלכך מתגעגעת לזה..
לימים שלמדנו ביחד למבחנים, ועשינו שיעוים ביחד.. עכשיו כשאני חושבת על זה הוא היה די הסיבה שעודדה אותי כן ללכת לבי"ס, לימים שהייתי באה אליו כשהיו לי בעיות עם s, ובכיתי.. והוא פשוט היה מחבק אותי ומרגיע אותי, אני כלכך מתגעגעת לחיבוק שלו.. זה פשוט כלכך הרגיע אותי וגרם לי להרגיש אהובה ורצויה.. לפחות אצל מישהו אחד, וידעתי שאכפת לו ממני, הוא אהב אותי, באמת אהב אותי, פשוט לא כמו שאני אהבתי אותו.
והקטע זה שזה לא ככה רק איתו.. גם עם D למשל.. ממנו אני בכלל מאוכזבת.
אחרי כל מה שעברתי עם b.. ציפיתי שהוא יהיה שם בשבילי ובחיים לא יעזוב אותי, שנשאר ידידים לנצח.
אבל הכל היה חייב להדפק גם כן..
ועם הזמן למדתי להבין שיש לו בחיים דברים קצת יותר חשובים ממני, כמו עבודה למשל או לצאת עם חברים אחרים שלו לפאב, או סתם סטוצים מזדמנים שיש לו..
בהתחלה זה לא היה ככה, אבל אז שוב, הכל נהרס.. אני אפילו לא זוכרת איך.
כיום אני פשוט יכולה לספור את החברים הטובים שיש לי ביד אחת,
עצוב, אה? כן זה באמת עצוב.
זה גורם לי הרבה פעמים לתהות..
מה.. אני עד כדי כך נוראית? אני עד כדי כך לא חשובה לאף אחד?
כנראה שלא.
- kitty.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
