"אור!!!!"
התפתלתי במיטה לא רוצה לקום..לא רוצה לעזוב את המיטה החמה והנעימה...
"אור נו את תאחרי!!"
פתחתי עינים בלי רצון, הסתכלתי בשעון 6:15
"שיט!" מלמלתי תוך כדי זה שאני קמה..
רצתי למקלחת והתרחצתי בזריזות התלבשתי,הסתרקתי ,התאפרתי וצחצחתי שינים.
הלכתי למטבח והכנתי אוכל אמא נכנסה למטבח והחלה להכין לה תה,
"רוצה משהו?"שאלה
"לא תודה אני מאחרת"עניתי ממשיכה להכין את האוכל.
אמא הסתכלה עלי.
"אור,זה לא יכול להמשיך ככה אם את לא מצליחה לקום בבוקר תחזרי מוקדם יותר הביתה"אמרה"חסרות לך הרבה שעות שינה!"
לא עניתי, מה אני יעשה?, אני לא יכולה לחזור מוקדם יותר, כול הדברים המענינים יותר קוראים מאוחר.
סימתי להכין את האוכל בידיוק כשאבא נכנס.
"צריכה טרמפ?"שאל"אני מילא הולך עוד כמה דקות לעבודה".
"לא תודה אני הבטחתי לשירה שאאסוף אותה" עניתי ויצאתי מהבית.
בחוץ היה קר, התעטפתי בסוודר השחור שלי והלכתי לכיוון הבית של שירה.
בדרך חשבתי על מה שקרה אתמול בבית של עופר, איך כולם השתכרו והתחילו לעשן, כולם חוץ ממני.
אני שונאת עישון כבר ניסיתי כמה פעמים ולא אהבתי. שירה לא מבינה איך אני יכולה בלי זה, היא מעשנת בקביעות ומחזיקה תמיד חבילה עליה.
"זה פשוט לא כיף לי" עניתי לה כששאלה,"אני לא אוהבת את זה"
"תאמיני לי אור אם הייתי חזקה כמוך גם אני הייתי מפסיקה".
חזקה כמוך, המילים הדהדו בראשי,היא, האחת שכולם מעריצים, שכול הבנים רוצים יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
אני מכירה אותה ויודעת שגם לו יכלה לא היתה מפסיקה היא נהנאת מהעישון ונהנת מהפוזה שזה עושה.
אני מתקרבת לרחוב שלה ושולחת אס אמ אס,
"תצאי אני עוד שניה אצלך"
אני ממשיכה ללכת עד שאני שומעת את הצלצול של העודעה שלי.
"מישהו פה קם מאוחר? סתם אני יוצאת"
אני מחיכת ומגבירה קצב.
היא מתקרבת אלי ומחבקת אותי ואני אותה.
"מה נשמע?"היא שואלת,
"בסדר, שפוכה"אני עונה.
"כן רואים"היא צוחקת,
"את לא?" אני שואלת תוך כדי זה שאנחנו מתחילות ללכת.
"לא ממש."היא עונה"ואת עוד הלכת מוקדם".
"כן יחסית, הייתי עיפה.. למה קרה משהו מענין?" אני מקווה שלא אני שונאת להפסיד דברים.
"רק אחרי שזה נגמר, ירדן ליוה אותי הביתה" אמרה, הלב שלי צנח למטה,ירדן היה מי שאני מאוהבת בו לפחות לבנתיים ושירה ידעה את זה.
שירה קראה את הפרצוף שלי.
"נראה לך שגנבתי לך אותו?" אני ממשיכה להביט בה"לא! הוא אפילו לא הטעם שלי, דיברנו עליך טיפשה!" היא מוסיפה בחיוך.
אני בולעת רוק ושואלת.
"עלי?"
"ברור! הוא שאל אותי מה את חושבת עליו"
"ומה אמרת לו" אני חוקרת.
"שאני לא יודעת ושהוא צריך לשאול אותך אבל נראה לי שכן"אני נושמת לרוחה.
"תודה" אני אומרת ובאמת מתכוונת.
"מה חשבת שאני אהרוס לך?"היא מחבקת אותי."הולך להיות לך עוד חבר!" היא צוהלת.
"חכי מה את כבר שמחה!?"אני נחלצת מהחיבוק שלה בחיוך "ומה איתך ועם תומר?" אני שואלת
היא מתחמקת מהמבט שלי אבל אני רואה בברור חיוך על הפנים שלה.
"מה?"אני שואלת "ככה את לא מספרת לי?"
"הוא נישק אותי" היא אומרת בשקט
"מה!!!" אני קוראת "מתי???"
"אתמול, באמת או חובה"היא אומרת והחיוך לא זז מהפנים שלה.
"נו תספרי כבר פרטים" אני צוחקת
" נו זה כלום, היה לו משימה לנשק את הבת שהוא הכי מחבב והוא נישק אותי"
"ואו איך לא סיפרת לי עד עכשיו" אני אומרת
"נו אמרתי לך זה כלום"
אני מפנה את מבטי, היא מסתכלת
"טוב נו דיי, מה את נעלבת?"היא שואלת
"סתם"אני עונה
"אוף די , סליחה.." היא מתחנחנת ונצמדת אלי "את לא כועסת נכון?"
"טוב נו, בסדר סתם רציתי לדעת מזה.."אני עונה ולובשת חיוך
"עכשיו את יודעת"היא מחזירה חיוך.
אנחנו מתקרבות לבית הספר ונשמע צלצול.
אנחנו מתחילות לרוץ כשאני מזכירה שהשיעור הראשון הוא עם חנה המורה לחשבון.
אנחנו מגיעות לכיתה מנשפות וצוחקות ופותחות את הדלת.
חנה מביטה בנו בעצבנות ואנחנו מתישבות זו ליד זו.
______________________________________________________________________________
אהבתם? פליז תגיבו!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
