זה מה שאמרתי לה. וזה מצחיק, וזה אירוני, וזה שילוב של הכל.
בחיים של כל אחד.. יש נקודה שבה הוא מבין שהוא השתנה.
לא ב-180 מעלות, לא בסיבוב שלם, לא בהיפוך טוטאלי.
זה גם לא קורה בין לילה. זה תוצאה של תהליך ארוך, מאוד.
וכשאתה מבין שהתגברת על מכשולים וקשיים, ובעיקר אגו עצמי,
אתה מסוגל להשתחרר מזה ופשוט לזרום ולהמשיך הלאה..
להפיץ את כל מה שיש לך, לא לדפוק חשבון, שלא יהיה לך אכפת משטויות
ומאנשים שמנסים להתקיל אותך.

---

וזה קרה לי היום איתה. ילדת יום הולדת, יפה.
לא ממש התייחסו לזה, לא ממש הכירו בזה, אני לא חושב שאנשים ממש מכירים אותה.
אני גם לא חושב שממש אוהבים אותה.
היא לא ילדה חביבה במיוחד.. אני לא בטוח אם זה בגלל איך שהיא מגיבה לדברים
או איך שאנשים מגיבים אליה.. היא פשוט מלאת שנאה כלפי אנשים מסוימים..
אני ביניהם. נראה לי. XD
וזה ממש מצחיק.
כי למרות שהיא לא סובלת אותי, שהיא מתעלמת ממני ומדברת עליי בשושו,
עד לרגע הזה..של היום, הבנתי שזה אולי לא שווה את זה.
לא שווה את המאמץ, את הטרחה. היא, מביאה עוגה,
מחלקת לכל העולם ואחותו, מודיעים לי שהיא שם כי עדיין משום מה חושבים שאנחנו מדברים.
ואני עובר לידה.. לא התעניינתי בעוגה וגם בכלל לא התכוונתי להשפיל את עצמי ולבקש.

אז פשוט..עברתי לידה.
ואמרתי: "מזל טוב", ונכון שזה נשמע כמו משהו בסגנון של-"מזל טוב כלבה"
פסדר..אני יודע XD
אבל היכולת שלי לאחל לאנשים רעים ומזיקים משהו טוב..
לא ידעתי שכאלו יכולות בכלל קיימות בי.. בד"כ אני מתעלם מהם.
אבל היא באמת היתה כלום בשבילי ולא היה אכפת לי לעשות זאת.
ולאלו שתוהים, לא אמרתי כדי לעצבן.
אמרתי כי באמת הרגשתי שצריך..

וזה ברור לי ב-100% ויותר שהיא לא היתה עושה אותו הדבר בשבילי,
כי היא מזכירה לי אותי לפני משהו כמו..שנתיים?
אבל השתניתי, ואני רואה את זה כאות.
הייתי.