| 12/2008
אז מה, חוזרים? על קבוצות בבצפר, שינויים. והעולם בו אנו חיים, איך אפשר בלי?
גם לי זה מרגיש קצת משונה. החזרה לבית הספר, לשגרת היום-יום(?), ללימודים, והכי חשוב-לאנשים.
בין כותלי בית הספר אי אפשר להרגיש טוב מדי. תמיד יהיו לך ימים ממש ממש
גרועים, אבל אני החלטתי לנסות הפעם הזאת משהו שונה. נמאס לי מדכאון,
מעצבות, ומכל החרא שמתלווה עם זה. אני הולך להיות סופר אופטימי, לעוף
משטויות, לחייך הרבה ובעיקר- לבוא עם מצב רוח. לאחרונה אני מרגיש טוב יותר
בהכל. אני מרגיש, כמו שציינתי בפוסטים קודמים, שאני עובר שינוי מסויים
ואני מתחיל לחבב אותו.. בהתחלה חשבתי שזה רע לא להיות יותר בצד, מופנם,
וכל זה. עכשיו אני חושב שאפשר גם אחרת-אפשר להשתלב, לנסות להרגיש שייך,
להיות חלק ממשהו, להרגיש טוב עם עצמי, ולתת את ההרגשה הסימפטית הזאת גם
לאנשים אחרים.
בסה"כ כולנו חיים באותה הסביבה, רואים יום-יום את אותם הפרצופים המוכרים,
לכולנו יש אנשים אהובים, לכולנו יש אויבים, וכולנו חיים בעולם של דימויים
והפכים. למדתי, שכל אחד מתבונן על העולם בעין שונה. (לא, לחכמולוגים
שבינינו, לא רק צבע עין)
הדרך שבה אתה בוחר להסתכל על העולם, ולהתמודד איתו-היא בדיוק הדרך שאנשים יתייחסו אלייך בחזרה.
מי שלא עושה את הטעות הראשונה, יעשה את הטעות השניה, ומי שלא עושה את שתיהן-יעשה בשלב מסוים את השלישית.
אף אחד לא מושלם, כולנו בני אדם. ואני אספר לכם איך העולם הזה מצטייר מנקודת המבט שלי:
בית הספר שלי מחולק לקבוצות. האנשים הפופולאריים, החננים, המתחפשים(פריקים, אימואים,מטאליסטים,
ושאר כינויים נוראיים יותר מאלו), מורעלי צבא, רוסיים(כן, מה לעשות?),
ערסים, מתלהבות, פקאצות, דכאוניים בטירוף, החרשנים, הגאונים(כבר אמרתי
חננים?), המתנשאים, והחלק הכמעט קשור. מצאתם את עצמכם איפשהו?יופי.
ברכותיי, אתם חלק צפוי ומשעמם בחברה האנושית.
אני בעצם חושב שהחלק האחרון, שאין לו כל כך קבוצה, הוא המעניין באמת.
מכיוון שכמה גזעני ומוגזם שזה יישמע, אם מחלקים את התלמידים בבצפר
לקבוצות- אפשר גם לנתח אותן ולצפות את התנהגותן. כל קבוצה מורכבת ממישהו
שמנהיג אותה, ומניע את שאר חברי הקבוצה. "המודל לחיקוי", זה שכאשר
התנהגותו משתנה-התנהגות השאר משתנה כמו כן. אם עדיין לא מצאתם את עצמכם
בחלק מסויים, כאשר כל חלק בעצם מהווה סוג של סטירת לחי כואבת(כן, חשבתם
שזה יהיה קל לשמוע את הדברים האלה?), ואם הייתם כנים עם עצמכם ב-100%,
כנראה שאתם בחלק האחרון. זה לא שהוא טוב יותר, הוא פשוט משונה ומוזר יותר.
מישהו בעצם, מביניכם הקוראים, חשב שמגיע לו טוב יותר? האם עברה בראשכם
המחשבה שכל זה שקר אחד גדול, שזה לא יכול להיות, שמשהו כאן לא בסדר, שאני
מנסה להמציא מחדש את הגלגל? אז למה אתם לא עושים שום דבר בנוגע לזה, למה
אתם לא פועלים? למה אתם לא נלחמים בהשתלבות? אולי אתם פשוט צריכים לחכות
עד שתעשו את הטעות הראשונה, השניה או השלישית. כדי שגם אתם תגלו שאף אחד
לא מושלם. אבל מה זה משנה, אם פשוט אפשר לחייך ולשתוק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: