עודפי מחשבות והגיגים ממקום אחר.

פאק. איך נתתי לעצמי?!

אני נשבעת לכם שאני לא התכוונתי, זה פשוט קרה.

אני פאקינג מאוהבת.

אני לא דלוקה עליו, הוא לא עושה לי את זה.

אני אשכרה מאוהבת.

ואני מוצאת את עצמי חושבת עליו בשיעורים כשחיוך מרוח לי על הפנים,

וכל כך טוב לי, טוב לי שאני הולכת איתו בקור, יד ביד.

והוא מחמם אותי, גם מבפנים וגם מבחוץ.

ופאק. פאאאק אני כל כך מפחדת. כל כך מפחדת להפגע. כל כך.

אני פשוט יודעת שאני חשופה, אני לא מצליחה לבנות את הקליפה מחדש, אני כל כך מפחדת מזה.

מה אם הוא לא יאהב אותי?

מה אם הוא מתנהג ככה לכולן?

ופתאום אני כל כך קנאית אליו.

פתאום אני רק רואה אותו ומפרפר לי הלב.

גאאש. זה באמת מזמן לא קרה לי. 3.5 שנים. אולי יותר.

אני לא רוצה להדבק אליו יותר מדי. כל פעם שאני רוצה לשלוח לו סמס, אני כותבת אבל שומרת בטיוטות.

כשאני רוצה לשלוח לו עוד אחד, אני כותבת ומוחקת. אסור, אסור להדבק.

אסור שמישהו ידע. לעזאזל. הוא יושב שם, בתוך הראש שלי , ולא זז.

כל כך טוב לי, אני כל כך מפחדת. אני רוצה להפסיק.

מה אם לא יצא מזה כלום?

אני פשוט מפחדת להכנס לזה, לתוך הכאב הזה, לאהבה.

ואני כל הזמן אומרת לעצמי, שאני לא אדבר איתו כל כך הרבה, שאני אפסיק לחשוב עליו וזה יפסק לבד,

ואז אני מוצאת את עצמי מסמסת לו ומתכתבת איתו ב12 בלילה, עם חיוך על הפנים.

כשאני שומעת שירים שאני מכירה ממזמן, שמדברים על אהבה, שתמיד הייתי רגילה לצחוק עליהם "פחחח איזה קיטש!".

המילים כל כך מובנות לי. הוא אשכרה הדבר הראשון שעולה לי בראש בבוקר, והדבר האחרון בלילה.

ויש כל כך הרבה שאני רוצה לכתוב לו,

אני כל כך רוצה לגעת בו.

רק ככה, בלחי, או ללטף את השיער שלו,

או סתם לבהות בו מחייך וצוחק.

וזה אף פעם לא נגמר. תמיד יש לי עוד מה להגיד לו.

"מכיר את זה שהלב פועם יותר מהר כשאתה רואה ילדה שאתה אוהב?

ככה זה כשאני רואה אותך.

נשבעתי שאני לא אתאהב באף אחד, והנה, התאהבתי בך.

ילד כ כך ביישן, כל כך סגור.

כל כך ההיפך ממני.

כל פעם שאני רואה אתך בא לי לחבק, ולא לעזוב.

להתחמם אצלך, להיות קרובה אלייך כמה שיותר.

ומכל מילה שלך אני זורחת יותר,

ומכל מחמאה שלך אני מסמיקה בסתר ומשפילה את הראש.

ובחיים, בחיים לא השפלתי את הראש. בגלל אף אחד. לא בפומבי. לא לידך.

כל קרבה בינינו גורמת לי לפרפרים בבטן,

ואני אוכל לחבק אותך שעות, ולנשום את הריח שלך לתוכי, עמוק עמוק.

מכל נגיעה אני אוהבת אותך יותר, מכל ליטוף הלב שלי פועם מהר יותר,

ולפעמים אני מפחדת שהוא יקרע מתוכי,

יגלה בנקל את הסוד שאני כה טורחת להסתיר.

אוי, אני אוהבת אותך.

יודע? זה בטח יעבור לי מתישהו.

בטח ביום מן הימים אני אצחק על עצמי ועל ה'טעם הרע שלי'.

אבל נכון לעכשיו?

אתה לא יוצא לי מהראש."

זאת באמת אהבה, או שפשוט התשגעתי?

שמישהו יעזור. פרט לאלוהים ><

Is This Love- Bob Marley