קודם כל, איך עבר הסילבסטר?
לא מסעיר במיוחד, אבל בהחלט חביב. הזמן הועבר עם אנשים שאני אוהבת, אוכל ואלכוהול משובחים ובסה'כ אני יכולה להגיד שנהנתי.
הרעיון לשמש כקלישאה גמורה לא מוצא חן בעייני, אבל גם אני מוצאת את עצמי עם התקווה שהשינוי בתאריך בלוח השנה יביא עימו שינוי משמעותי בחיי. אז גם אני החלטתי על כמה דברים שצריכים להשתנות השנה, ואני בהחלט הולכת לתת את כל כולי על מנת שהשינויים יצאו לפועל ויהפכו לשגרה..
אז להלן;
- להפסיק להדחיק רגשות. לנהל יומן אישי ולכתוב בו כל תחושה שאני מרגישה צורך להוציא, בכל זמן שתיפול עליי, בלי התחמקויות. לא להזניח את זה ולא לוותר, זה חשוב. הגיע הזמן לנסות להבין מה קורה בראש שלי, ועדיף עם תיעודים.
- להיות יותר סבלנית כלפיה, לחשוב פעמיים לפני כל מילה שיוצאת לי מהפה, ולהבין שכוונותיה טובות.
- לנסות להיות כנה ככל האפשר, עם שמירה על רמת טאקט, כמובן. אבל להגיד את מה שאני חושבת.
- לשמור על ארגון וסדר. שינוי משמעותי; אולי אם הסביבה תהיה מסודרת סביבי הדבר ישתקף בנפש.
- לקרוא יותר. לעזאזל, הרי יש כל כך הרבה יצירות שאני פשוט חייבת לקרוא, אני חייבת חייבת חייבת לפנות לזה זמן.
- לשפר את הכתיבה, ומי יודע, אולי לתת לאמא או לאח לקרוא משהו שכתבתי.
- טיפוח עצמי. להשקיע בעצמי, לא להתעצל ולזלזל - לתת לעצמי תחושה טובה. חשוב.
- לשמור על אורח החיים הבריא. התעמלות, תזונה נבונה, אף לא סיגריה אחת.
- להיות הבנאדם הטוב ביותר שאני יכולה להיות. לעזור יותר,לנסות להתקרב, להשקיע.
אז אלו הן המטרות לטווח הארוך. ובנתיים, עד סוף השבוע הזה אני מתכננת לסדר את החדר באופן יסודי, שכל פינה תבריק ויהיה לי נעים בעין. די, נמאס לחיות בבלגן הזה. ו- לסיים לקרוא את ''בכבלי אנוש'' גם אם אצטרך להקריב שעות יקרות מול המחשב ו/או הטלויזיה.
ובאופן כללי, עוברים עליי ימים נורא מוזרים. הפכתי למיתוס מהלך של נקבה עם תסמונת קדם וסתית, רק שהוסת כבר חלפה לה. מצבי הרוח האלה משגעים אותי, אי היכולת להבין את עצמי מעולם לא הייתה דבר מהנה, אולם עוד אף פעם לא מצאתי את עצמי במצב כזה. חבל שטיפול פסיכולוגי לא מתאפשר כרגע, בחיי שזה היה יכול לעזור לי.
התשובה מחו''ל צריכה להתקבל בימים הקרובים, ואני מוצאת את עצמי מפוחדת. חודשים חיכיתי לזה - לדעת לאיזה כיוון יפנו חיי, לא משנה מה התשובה שלהם; פשוט לדעת אותה כדי להתקדם הלאה. והנה,עכשיו זה פה וזה מבעית אותי. אינני יודעת מה אני כבר רוצה; תשובה חיובית או שלילית. שהרי אם תתקבל תשובה חיובית, לא יהיה קל, ומחכות לי כמה מן השיחות הקשות ביותר שאצטרך לנהל בכל חיי; ואם תתקבל תשובה שלילית, ובכן, הדבר בהחלט לא ישפיע על ההורים באופן חיובי, שמחכים לזה כל כך הרבה זמן.
בנתיים אני מנסה להכין את השטח לכל בני המשפחה, זורקת משפטים בנוסח ''לא משנה מה תהיה התשובה, הכל לטובה. בין אם היא שלילית או חיובית, זה מה שהעתיד צופן לנו והכל קורה מסיבה מסוימת.'' ואני מאמינה בזה, באמת, אבל ההתמודדות עם התשובה קצת(הרבה) מפחידה אותי.
שתהיה לכולנו שנה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
