אני יודעת שלא עידכנתי הרבה זמן כי יש לי כל מיני דברים על הראש בזמן האחרון...
ובגלל שכתבתי רק את החלק הראשון אז הנה החלק השני של הסיפור.
קריאה מהנה!
היא הייתה ילדה חסרת ערך, חסרת חשיבות. כך הרגישה. שאף אחד כבר כימעט שלא מבחין בה. אף אחד לא הזמין אותה לצאת לסרט או למסעדה או סתם לחברה.
וכשהזמינו, זה היה לצורכי הסעה בלבד. היא לא הרגישה את הניצול הזה למאות שהוריה אמרו לה זאת כמה וכמה פעמים. אי אפשר היה להגיד שהיא מקובלת אך גם לא הייתה בודדה כל כך. היא דיברה הרבה עם חבריה לכיתה אך הרגישה מרוחקת מכולם. כל כך מרוחקת.
היא תמיד ניסתה למצוא חן בעיני אחרים, ולהיות כמו כולם. להיות קצת יותר מקובלת ושיאהבו אותה.
זה לא שהם שנאו אותה אבל גם לא אהבו אותה מי יודע מה.
פעם, היא הייתה יותק יפה ויותר מקובלת והרגישה יותר שייכת. ועכשיו, זה לא ככה.
כאילו כל זה לא הייתה היא בכלל. זאת הייתה הרגשה מוזרה, מוזרה מאוד.
מקווה שאהבתם 3:
ביום העצמאות היה ממש ממש ממממממממממש כיף!!
מצאנו מקום שיא הטוב ועשינו על האש D:
היה קצת בלאגן בסוף כי חלקם השתכרו וזה... אבל היה מצחיק.
מדינתנו היפה בת 61! מזל טוב ישראל אוהבים אותך D=
היום יש לי אימון ראשון אחרי התחרות [:
דרך אגב- זכינו מקום 3 !
אחרי האימון יש ערב סרט במועדון P:
וזהו. מקווה שגם אתם נהניתם ביום העצמאות !
יום קסום ומלא פיות שיניים! [החלטתי לגוון קצת ^^]