ביקשם- קיבלתם. 2 החלקים הנוספים של הסיפור.
מקווה שתאהבו (:
חלק 3:
בסוף כיתה ח' הייתה לשיכבה שלה ערב סיום ופירדה לכבוד זה שהם עוזבים את בית הספר היסודי.
לא היה לה תפקיד חשוב או גדול במיוחד. אך בגלל גובהה הנמוך בשירים ובריקודים הייתה לרוב בשורות הראשונות. בחזרות למופע הלך הכל כמתוכנן. אך ברגע האמת, בזמן ההופעה- עם כל ההורים, המורים, המשפחות והתלמידים מבית הספר, לא הלך חלק כפי שציפתה. היא לא עלתה לשני שירי הפתיחה בגלל שגנבו לה אביזר שמיקרה היה כובע. והנה, היא בוכה. כולם עלו על הבמה, שרו, רקדו, נהינו. אבל היא, היא הייתה מאחורי הבמה, כולה בוכה, עצב ודיכאון. היא ממה שרצתה להרוג את מי שגנב לה את הכובע. זה היה ערב חשוב בשבילה ובשביל כולם. אבל היא הייתה מוכרחה להמשיך, אלה היו רק שירי הפתיחה. היא אזרה כוח, ניגבה את דמעותיה והתארגנה להמשך ההצגה.
חלק 4:
ההצגה המשיכה. לה ולעוד כמה בנות היה קטע מיוחד- שרק היא והבנות יכלו לעשות אותו. אך כמובן, גם הוא התפקשש ולא הלך כהלכה. היא לא הספיקה להוריד אביזר והסתבכה איתו ושאר הבנות חזרו לבמה. עד שהיא כבר הורידה, אז היא לא הספיקה לעשות את התנועות בזמן ובסוף גם לא הייתה שורה ראשונה. היא כל כך כעסה על עצמה.
ההצגה הסתיימה. אבל לכבוד האירוע המיוחד היא הלכה למספרה וגזרה את שיערה הארוך והחלק והוא נהייה למדורג קצר.
לפעמים היא הצטערה על כך שהיסתפרה ולפעמים לא. אחרי ההצגההייתה מסיבה במועדון עם כל השיכבה. היא התלהבה כל כך, היא כבר רצתה להגיע לשם. היא אפילו התגנדרה קצת... שמה בגדים יפים וזה...
היא אהבה לרקוד אך לא רצתה שישימו לב אליה- היא שונאת ביקורת. אך לא הייתה דאגה- לא ממש שמו לב אליה.
אנשים, הסיפור נכתב מזמן ומדובר על העבר. אנא אל תשימו לב, כרגע בשבילי זה רק סיפור.
אודה לכם אם תגידו מה אתם חושבים על הסיפור. (:
(L)
עריכה: מה אתם חושבים על העיצוב החדש? D:
עריכה 2: כניראה שאתם לא זוכרים\לא אמרתי XD"... הסיפור נכתב עלי. רק רציתי שתדעו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
