"הקול" / אילן קורולקוב
"עוד אחד"
אמר הקול "רק עוד אחד וזה יגמר".
לאחר 3 שנים הוא הגיע לסוף, הקול יעזוב אותו כפי שנהג להזכיר
לו.
ג'ים נשכב על מיטתו וחייך בעת שנזכר על הדברים שעברו עליו
מאז שהקול נכנס לחייו.
הוא נזכר איך אחרי תאונה קטלנית על האופנוע שלו התעורר
בבית-חולים, בזמנו הוא היה מטושטש מהכאב ראש ומשככי הכאבים שנהגו לשים לו פעמיים
ביום ,אך הקול היה ברור לחלוטין.
אותו הקול אשר אמר שרק בזכותו הוא ניצל ,אותו הקול שטען שהוא
השטן,אותו הקול שטען שג'ים צריך לרצוח 666 אנשים בשבילו או שיסבול לנצח.
כעבור שבועיים ג'ים השתחרר מבית החולים וכך המסע התחיל.הקול דיבר
איתו ללא הפסקה וג'ים עשה כדבריו כדי שיפסיק. בשנתיים הראשונות היה מתכנן חטיפות
ומעלים את הגופות אך הכול התקדם לאט מידי , ולכן ג'ים החליט להרוג כל יום כמה
שאפשר ואז הוא יהיה חופשי, הוא ידע שהמשטרה כנראה בעקבותיו אך זה לא הדאיג אותו
,הקול היה לצידו כל עוד הוא יסיים את המשימה. זיכרונות מהרציחות האחרונות עלו
לג'ים בראשו בעת שנרדם בעודו מחייך.
"עוד אחד,מהר!" צווח הקול וגרם לג'ים לקפוץ בבהלה
מהמיטה .דפיקות רמות נשמעו בדלת ,ג'ים הציץ מהעינית וכמעט צרח לרגל מראה עיניו. 2
שוטרים לובשי מדים עמדו בצידה השני של הדלת.
"משטרה ,אנחנו יודעים שאתה שם ,פתח את הדלת!" נשמע
קולם צורח בעת שג'ים התלבש במהירות ולקח את אקדחו שנח מתחת לבגדיו.
"יש לך 10 שניות או שאנחנו פורצים את הדלת" נשמע
קולם שוב ,אך ג'ים רק חייך והזיז את ארון הבגדים.
נשמע קול שבירת המנעול וקריאות רמות מכיוון הכניסה אך לגי'ם
זה לא הפריע כעת הוא היה במסדרון חשוך וארוך הוא הדליק את האור ונמלט לעבר תעלות
הביוב שהתחברו לביתו.
השמש שקעה כבר לפני שעות אחדות בעוד ג'ים יוצא מתעלות הביוב
אל הרחוב לאחר שיטוט של למעלה מחצי יממה במעמקיה
של העיר עם כל אותו הגועל והרפש שנשפכים מאת הגרים אי שם למעלה.
"מיד, אני צריך זאת עכשיו" צעק הקול בראשו , ג'ים הביט לכל צדדיו וגילה פאב
קטן כחצי קילומטר מערבית לו.
"זה כבר מגיע" לחש והחל להתקדם לכיוונו.
בעת ההליכה החיוך שב ועלה על שפתיו ,הקול אכן דאג לו וגרם לו
לצאת באזור נידח זה ליד פאב מעלה בצעירים
שיכורים שכל אחד יהיה מטרה קלה בשבילו.
"מייק לפה מהר" צעק אחד השוטרים שכעת מילאו את
דירתו של ג'ים.
צעדים נשמעו ושוטר בלבוש אזרחי נכנס פנימה.
"אתה לא תאמין איך המפלצת הזאת נמלטה" אמר השוטר
בעת שהזיז את הארון.
מייק הציץ פנימה וריח הביוב מילא את נחיריו.
"תבדוק את איפה נמצאים כל היציאות מהביוב ותעדכן אותי"
אמר מייק והסתובב לעזוב את המקום.
המוזיקה הדהדה בכל המקום בעת שג'ים פתח את דלתות הפאב והתקדם
לעבר הבאר.
"מה בשבילך?" צעק הברמן מעבר לקולות הרמים של סולו
הגיטרה העצבני שנשמע כעת.
"תן קולה , אני צריך לשמור על הצלילות היום" ענה
ג'ים והתיישב.
קול צחוק הגיע מאחוריו בעת שנערה כבת 17 התיישבה לידו וצרחה
לעבר הברמן שעוד ייגר ישפר לה את היום.
הברמן מסר לג'ים את בקבוק הקולה ומזג ייגר לתוך אחת הכוסות
שנחו מאחוריו.
"אז קולה?" אמרה הנערה לג'ים וקול צחוק בקע שוב מפיה.
"אני מעדיף לשמור על צלילות " ענה ג'ים.
"אז מה שמך?" פלטה מפיה לאחר ששפכה את המשקה לתוך
גרונה.
"ג'ים ואת?" אמר והבין שהנה זאת האחרונה, יותר לא
יצטרך לסבול.
"קרוליין" ענתה "תגיד אולי תחפוץ נפשך בלהסיע
אותי הביתה? חברות שלי עזבו כבר ולי נגמר הכסף
למונית".
"כמובן" אמר ג'ים והרגיש גל של שמחה עולה בו.
"מדבר" אמר מייק לתוך הפלאפון שהחזיק בידו.
"מצאנו מיקום אפשרי שהחשוד שלנו יכול היה להימלט לשם. במערב
העיר יש פאב במקום נידח ,מלא צעירים שיכורים ופתח ביוב ליד. המקום נמצא באמצע שממה
יש שם רק חולות".אמר הקול מצדו השני של הקו.
"נוסע לבדוק" ענה מייק ונכנס לניידת שחנתה לידו.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלה קרוליין בקול מודאג.
"קיצור דרך" ענה ג'ים והמשיך ללכת.
"חכה השרוכים שלי השתחררו" אמרה קרוליין והתכופפה
לשרוך את נעליה.
ג'ים הביט בה בעצבים ,"עוד קצת וזה יגמר" חשב
לעצמו.
לפתע חול נזרק לכיוון עיניו וקרוליין פצחה בריצה .
עצרי אמר ג'ים והוציא את האקדח שהיה צמוד לחגורתו.
קרוליין בבת אחת עצרה בעת שג'ים התקרב אליה והחל לגרור אותה
בשערה הרחק מהפאב.
"האיש הזה היה פה?" שאל מייק את הברמן והראה תצלום
של גבר בסביבות שנות ה30 לחייו בעל שיער ארוך וזקן תיש קטן.
"כן, הוא עזב לפני כרבע שעה עם איזו נערה. שמע בנאדם
מוזר מי בא לאר ומזמין קולה תגיד לי?"
"יש לך מושג לאין הם הלכו?" של מייק בלא התייחסות
לרוב דברים של הברמן.
"שמע אין לי מושג. אפשר אולי להציע לך בירה בזמן שאני
אברר?" שאל הברמן.
הברמן צעק שם כלשהו וגבר שרירי בעל ממדים גדולים ניגש אליו.
"זה המאבטח שלנו , הוא אמור לדעת" אמר הברמן.
מייק הראה את התצלום למאבטח.
"הפדופיל הזה ,הוא הלך עם איזו נערה בלונדינית לחולות
צפונית לנו." אמר המאבטח במהירות.
מייק השליך את התצלום והחל לרוץ ,"עכשיו הכול עניין של
זמן" אמר לעצמו בעת שפתח את הדלת
והתקדם לחולות.
"תהרוג אותה ,חסל אותה" צעק הקול בראשו של ג'ים.
"כן אדוני" צעק וכיוון את האקדח לעבר ראשה של
קרוליין.
ג'ים חייך בעת שנזכר שהיא ה666 שלו, אחריה יהיה שקט ,אחריה
הוא יוכל לנוח.
"תודה לך" אמר ג'ים וצחק "זה הסוף את יודעת?"
היא הסתכלה עליו בפחד בלי לענות ,אך היא ידעה שאולי הסוף לא
פה כאשר הביטה אל ג'ים.
"עצור משטרה" בקע קול מאחורי ג'ים "זרוק את
הנשק ,עכשיו''.
זיעה החלה להתפשט על פניו של ג'ים.
"תעזור לי" צעק ג'ים.
"עוד אחד, רק עוד אחד" ענה הקול וג'ים הבין.
הכול יהיה בסדר הוא רק צריך לסיים את המשימה ,והאחרונה לא
תהייה הנערה.
ג'ים ירה, קול צרחה בקע מפי הנערה שניות לפני שהפחד
והאלכוהול בדמה גרמו לה לאבד את הכרתה.
"הוא התאבד ,הכול נגמר" אמר מייקל לתוך מכשיר הקשר
והתקדם לעבר הנערה.
מאת אילן קורולקוב
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
בבלוג זה
בכל הבלוגים
