אני בא מהעתיד. השנה עכשיו היא 2114. החודש הוא הספטמבר, והיום יום שני.
אני נמצא כרגע בטנזניה שבאפריקה ואני כותב לכם ממחנה קטן שנמצא ליד הכפר אונסקה.
היום הוא היום ה-78 למלחמה, ואת האמת אני לא יודע מתי היא תיגמר. כל כך הרבה דם וכאב, העולם הזה בהחלט קרוב להביא על עצמו את הקץ.
כבר שבועיים שיש פה כאוס מוחלט.כל התשתיות נהרסו והחיים של כולנו נמצאים בסימן שאלה. ברחתי מישראל כי ידעתי שאין לי ברירה, מרדף הדמים בין מדינות המערב מתנהל ללא כל התחשבות בחייהם של אזרחים חפים מפשע.
בודדים ברחו איתי מהארץ והגיעו איתי לכאן בידיעה שזה המקלט היחידי שנותר, המקום האחרון שבו נותרו אנשים שהיו חלק מהעולם ההוא.
חזרתי אליכם כדי להזהיר אתכם, או יותר נכון כדי להודיע לכם, העולם שלכם בסכנת קריסה.
לא, זה לא האיום האיראני וגם לא התחדשותה של המלחמה הקרה. המלחמה הבאה בדרך, בגללכם.בגלל כל אחד ואחד מכם, והאבסורד הגדול הוא שאתם אפילו לא יודעים למה.
כי מבחנתכם, כל עוד אתם שומרים על כללי המשחק של העולם, מכבדים את חוקיו ואת חולשותיו, לא עשיתם שום דבר לא בסדר.אבל הצביעות שתמיד עמדה בעוריכים, הכריעה אותכם בסופו של דבר.
57 שנים ניסיתם להשכין אותו, ועכשיו הוא מתפוצץ לכם בפנים.
השלום העולמי שאחריו רדפתם בלי היסוס, בלי מחשבה כיצד יראה עולם בלי מאבק, הביא עליכם את משמידכם.יצור נתעב וחסר שליטה, אך אמיתי וכנה, חי את חייו את לקצה ומייצג את כל מה שתמיד חלמנו להיות אך לא היינו, שם למצב הפסטורלי סוף והביא את עולמנו לאובדן מוחלט.
אז אני מטיל עליכם עכשיו את האחריות, שלא תגידו שלא אמרתי.
המלחמה הבאה מעבר לפינה, והיא יותר כואבת ויותר קשה.
המלחמה הבאה תהיה מלחמתו של המין האונשי נגד הנורמות שהוא קבע לעצמו.מלחמה בין איש לרעהו על האמת. מלחמה, כי לא נותרה כל ברירה אחרת.
=================================
קוראים לי מתן.
אני כבר לא רוצה להיות מליונר. זה כבר לא עושה לי את זה.
אני בן 17. אני לא יודע אם אני חכם או לא. אני לא יודע אם אנשים אוהבים לשמוע מה שיש לי להגיד.
אבל העניין הוא שיש לי, ויש לי הרבה.
אני חי על הכדור הזה, אבל לא באמת חי. אני מסתובב בחברת האנשים פה, נהנה וסובל איתם, אבל לא באמתך מרגיש שייך.
משהו אחד מפריד אותי מהם ואני חושב שהוא תמיד יפריד, תמיד יחצוף כמו מסך ברזל בין ההגיון הבריא להיגיון...שלי.
כי אין מה לעשות תמיד, אבל תמיד, תפריד ביננו הצביעות.
=========================
השאלה בשביל מה אנחנו צריכים את המאבק בחיינו, כבר מזמן יצאה מהרפרטואר.
המאבק והתחרות הכי בסיסיים הם חלק בלתי נפרד ואף מהותי מאוד מחיינו, וככל שנתכחש לכך יותר, כך גם מטרותינו ושאיפותינו ייעלמו כליל, ונאבד כיוון.
השאלה שצריכה להישאל היא מה חלקו של המאבק בחיינו, המאבק היומיומי, שמתחיל מהקימה מהמיטה ומלווה אותנו לכל אורכו של היום, מתסיס ומעורר מאחורה, תמיד דואג להזכיר לנו שהוא עוד פה.
שלום עולמי זה לא רק פרודיה, זה גם טעות. בני האדם והתודעה שלהם מבוססים בחלקם הניכר על מלחמה ולכן הם לא יכולים בלעדיה.
כי העובדה היא ששלום ושלווה, יביאו בסופו של דבר לעוד כעס ועוד מלחמה, תשאלו את היטלר.
כי כששקט וטוב לאדם, הוא תמיד יחפש למה לא רע לו, ודעתו תתהפך עליו.
חייבים לשמור על מאבק בסיסי, רצוף, נכון. מאבק ששומר אותנו להוטים ואנושיים כאחד.
בני האדם יביאו על עצמם את הסוף אך ורק בצביעותם, ואז תתחיל מלחמת אמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
