שדווקא כשהכל כביכול מגיע בקלות אני נסגרת, מתכחשת, מתגוננת.
...
הפסקתי לכתוב.
הפסקתי לחשוב.
שיטת האדישות ששנאתי כל כך אצל אחרים הפכה ליעילה במיוחד עבורי.
לא לחלוטין, עדיין יש בנאדם או שניים שמסוגלים להביא אותי לידי שבירה. כשזה קורה, אני נותנת לעצמי להתפרק ואז אוספת את כל הבפנים שלי שיצא החוצה ונועלת אותו מחדש בבטן.
לפני כמה שנים בטח הייתי מתחילה לשנוא את עצמי, אבל כבר לא אכפת לי...
לא
אכפת לי.
זה נוח במצבים מסויימים.
זה נותן לי הרבה ביטחון כי אני יודעת שבמקרה הכי גרוע, הנפילה לא כל כך ארוכה.
אני יודעת שזה לא ברור, העיקר שאני מבינה.
...
השתחררתי, למי שאולי מתעניין.. ומאז הספקתי לעבוד קצת, לטוס לאנגליה למכור ציורי שמן ולחזור.
עכשיו אני אמורה לחפש עבודה נורמטיבית וממש לא מתחשק לי.
אבל חייבת, מה לעשות.
מצאתי להקה לשיר בה, שעושה לי טוב וחמים בבטן, אבל מעלה בי הרבה שאלות, על עצמי ועל העתיד שלי.
באנגליה חוויתי דברים חדשים וגיליתי שהעולם לא כל כך מפחיד כמו שאומרים. שזה מעודד.
ואני כבר בת 20 וחצי וקצת וזה לא מרגיש לי ככה.
זה טוב אני חושבת.
שתהיה לכולם שנת לימודים מוצלחת (אם היא אכן תתחיל אי פעם...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
