...

אז נפרדנו, יותר נכון הוא נפרד ממני. ואני בסדר אני באמת באמת בסדר.

וכשהוא אמר לי, אז משום מה לא היה לי אכפת.
ואהבתי אותו, אבל זה הרגיש לי נכון. לא צריכה חבר קרבי שחוזר פעם ב21 ורוצה לישון.

אז אני יודעת שאנחנו לא ביחד.
ואולי אני כותבת את זה בשביל שאני אבין. שאני אוכל להבין שאולי אני לא בסדר. שכן אכפת לי, שאני עוד לא מסוגלת ללכת לזרום עם סתם מישו. 
ואחרי שאני אבין שאני לבד, ואינלי בשביל מה לצפות לסופ"ש  אז אולי אני אפנים שאני לבד. ואחרי שאני אשלים עם זה, אולי אזרום עם הסטוץ הקבוע שלי (אם הוא יפרד מחברה שלו) ואולי גם נשכב כי זה בדיוק הגיל לעשות בו טעויות. ואחרי זה אולי אני אתחיל עם ההוא שרצה אותי אז כשעוד הייתי בטוחה שאני אהייה עם הבחור שלי הרבה זמן. 

אבל בינתיים אני רק יודעת, יודעת שאנחנו לא ביחד, לא משלה את עצמי שנחזור. ומחכה לרגע שאני אבין שזהו ואחרי זה אולי אני אצליח להפנים שאני שוב לבד.