אנחנו חיים בעולם חומרי שכל מה שמשנה הוא מה אתה לובש ואיך אתה נראה. נשים מחליטיםעליך החלטות לפני שפתחת את הפה.
קובעים מי את לפי איך שהשיער מסודר מה מצב הפנים שלך וכמה מהתחת שלך מוסתר בעזרת המכנסיים.
אני לא תופסת מעצמי בן אדם שטחי, אכפת לי מאוד איך אני נראת ואכפת לי להיות רזה אבל הרבה יותר חשוב לי להיות בן אדם טוב, הרבה יותר חשוב לי האופי של הבן אדם מאשר איך הוא נראה. בחור יכול להיות חתיך ככל שהוא יהיה אבל אם לא יהיה לו את האופי הנכון הוא לא יקבל את הטלפון שלי.
אבל עדיין כשאכלתי וברקע הייתי תוכנית אירוח בטלוויזיה נורא הפריע לי שמגישה לא רזה כמו מגישות אחרות.
הפריע לי שיש לה קוקו מוזר ושהשיער לא צבוע כמו שצריך.
היא לא הייתה יפה, היא לא הייתה מאופרת, היא לא הייתה מזמינה, הבגדים שלה לא היו בגדים שהייתי רוצה לראות בארון שלי או החמיאו לה והחתך דיבור שלה הזכיר לי יועצת של בית ספר יסודי שנורא מבינה את התלמידים.
וכל מה שאני הצלחתי לחשוב עליו זה למה זה כל כך מפריע לי?
למה לאנשים שהם לא פלסטיק של שלמות לא מגיע במה?
למה אין יותר אנשים אמיתיים בטלוויזיה ובמגזינים?
למה אני תמיד רואה את האנשים היפים שיודעים מה הצד הטוב שלהם ומתאפרים ומתלבשים בדיוק נכון?
למה גם בריאלטי אין את האנשים האמיתיים, למה כולם נכנסים תחת טייפ קאסט של היפים והאמיצים ולא לוקחים אנשים אמיתיים שבאמת היית רוצה לארח אצלך?
המדיה חדרה לחיים שלנו אנחנו שואפים לשלמות שלא באמת קיימת ומאשימים אחרים על איפה שאנחנו נמצאים במקום את עצמינו על כך שהיינו כל כך מושפעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: