קצת באיחור, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
אני שונאת את שבועות, פרט שולי, אבל באמת החג השנוא עלי:
- לבן- זה צבע טהור ונקי ואנשים מטונפים לובשים אותו. בלי להזכיר בכלל שאני לבנה כמו הקיר ולבן הופך אותי לרוח חולנית (סיפור אמיתי) ולבן הופך לשקוף שהוא רטוב מה שמוביל לנקודה הבאה.
- מלחמות מים- שבתאכלס זה די כיף אחת לכמה זמן, אבל שלושה ימים של ילדים מעיקים שחושבים שזה בסדר לזרוק מים על מכוניות/ילדים יותר מעיקים שחושבים שזה בסדר לזרוק מים לתוך מכוניות/ אנשים רעים שלא זורקים מים וזורקים דברים מגעילים וגורמים לך לחשוב פעמים לפני שאתה עומד בטרמפים קופא למוות ומקווה שבן אדם טוב יעצור (בשני המקרים עצרו די מהר אנשים לא רעים בכלל).
- מאכלי חלב- נתון לויכוח כי אני באמת אוהבת את העוגת גבינה ופירורים של דודה שלי, אבל מעבר לזה רוב המאכלי גבינה עושים לי בחילה וכל הפשטידות לא משאירות לי מה לאכול ובדר"כ אני פשוט בוהה בצלחת די ריקה.
# מה שיותר נורא שאני גם לא אוהבת בשר, ככה שזה לא כאילו סטייק טוב היה הופך את החג הזה ליותר קסום.
- מגילת רות- אין לי יותר מידי נגדה, בסך הכל סיפור לא רע בכלל אבל כל הילדות הסתכלו עלי במבט משועשע כשהשם שלי הופיע במגילה, והוא מופיע והרבה.
- החג האחרון- המחשבה המבאסת שעד ראש השנה אין יותר חגים, חופשים או תאריכים לצפות להם. עד השנה זה תמיד היה עוד שנייה החופש הגדול אבל בעתיד הלא רחוק בכלל זה יהיה סתם קיץ וחם.
ובנימה אופטימית זאת נגמור בבדיחה לא מצחיקה בכלל:
אני הולכת להתחתן עוד כמה שבועות, לא שבועות הזה לא שבועות הבא אבל אולי השבועות של אחרי זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: