...

רואה בכיף שלי את הסדרה אלמנטרי ומרגישה שכבר ראיתי את הסדרה הזאת, אולי עם שחקנים אחרים אבל כבר ראיתי. בחור/בחורה עם צורת חשיבה אחרת ביחד עם עוד איזה סייד קיק (לא בהכרח) עוזרים למשטרה לפתור פשעים-רציחות.

אהה כן קוראים לסדרה הזאת המנטליסט או lie to me או בגוף ההוכחה או קאסל ויש גם את psych ובטח עוד כמה שאני פשוט לא מכירה.

טוב אז זה רעיון פשוט וטוב לסדרה, אבל מצד שני אין יותר מידי הבדל בין האנטומיה של גריי לER לעוד סדרות פחות מוצלחות בנושאי הרפואה וזה ממשיך לתחום המשפטים ולסידקום של חבורה של חברים שגרה בניו יורק או בכל עיר גדולה אחרת ומחפשת אהבה ולהצליח בחיים (חברים, סיינפלד, איך פגשתי את אמא, הבחורה החדשה) או סידקומים על משפחה לא מתפקדת/משפחה לא רגילה (נשואים פלוס,, אריזה משפחתית, משפחה מודרנית, הנורמלים החדשים). והלאה לסדרות על משפחות נורמאליות שמתחת לכל הטוב מסתתר סוד אפל ומשפחה לא מתפקדת (revenge, דאלס, ביצ'יות מבית טוב, עקרות בית נואשות, נשות קבע).

אז נכון שלכל סדרה יש את היחודיות שלה, ונקודת המבט על הסיפור קצת אחרת אבל בסדך הכל יש נישות מוגדרות לסדרות, אף אחד לא מחפש לחדש אף אחד לא מצליח להמציא את הגלגל מחדש. לא בסידקומים, לא באקשן, לא בדרמה ולא בריאלטי.

לאיפה נעלמה המקוריות שלנו? איפה הסדרה שתהיה משהו שאף פעם עוד לא ראינו?

או שאנחנו בעצם כל כך צריכים את הרגיל ובנאלי שאנחנו בכלל לא מסוגלים לחשוב על יותר, לא רוצים יותר.

הרי הכי פשוט לכבס סדרה ישנה ולמכור אותה לאנשים חדשים, מה שעבד פעם אחת ימשיך לעבוד על הדור הבא.

איפה האחד שיעצור את הדרישה ההמונית לאותו הדבר ויהיה מקורי ויעשה משהו משלו

אנחנו חיים בעולם חומרי שכל מה שמשנה הוא מה אתה לובש ואיך אתה נראה. נשים מחליטיםעליך החלטות לפני שפתחת את הפה.

קובעים מי את לפי איך שהשיער מסודר מה מצב הפנים שלך וכמה מהתחת שלך מוסתר בעזרת המכנסיים.

אני לא תופסת מעצמי בן אדם שטחי, אכפת לי מאוד איך אני נראת ואכפת לי להיות רזה אבל הרבה יותר חשוב לי להיות בן אדם טוב, הרבה יותר חשוב לי האופי של הבן אדם מאשר איך הוא נראה. בחור יכול להיות חתיך ככל שהוא יהיה אבל אם לא יהיה לו את האופי הנכון הוא לא יקבל את הטלפון שלי.

אבל עדיין כשאכלתי וברקע הייתי תוכנית אירוח בטלוויזיה נורא הפריע לי שמגישה לא רזה כמו מגישות אחרות.

הפריע לי שיש לה קוקו מוזר ושהשיער לא צבוע כמו שצריך.

היא לא הייתה יפה, היא לא הייתה מאופרת, היא לא הייתה מזמינה, הבגדים שלה לא היו בגדים שהייתי רוצה לראות בארון שלי או החמיאו לה והחתך דיבור שלה הזכיר לי יועצת של בית ספר יסודי שנורא מבינה את התלמידים.

וכל מה שאני הצלחתי לחשוב עליו זה למה זה כל כך מפריע לי?

למה לאנשים שהם לא פלסטיק של שלמות לא מגיע במה?

למה אין יותר אנשים אמיתיים בטלוויזיה ובמגזינים?

למה אני תמיד רואה את האנשים היפים שיודעים מה הצד הטוב שלהם ומתאפרים ומתלבשים בדיוק נכון?

למה גם בריאלטי אין את האנשים האמיתיים, למה כולם נכנסים תחת טייפ קאסט של היפים והאמיצים ולא לוקחים אנשים אמיתיים שבאמת היית רוצה לארח אצלך?

המדיה חדרה לחיים שלנו אנחנו שואפים לשלמות שלא באמת קיימת ומאשימים אחרים על איפה שאנחנו נמצאים במקום את עצמינו על כך שהיינו כל כך מושפעים.