מה היה החלום האחרון שאת זוכרת שחלמת? לא זוכרת את כולו במדויק. רק שאני כלואה במעין מסתור תת קרקעי עם אנשים גדולים ומוזרים, כאילו הם הווירדוז של הקרקסים של פעם, ואני זוכרת שאחד מהם בא אלי כאילו הוא עומד לאנוס אותי אבל משום מה זה לא קרה. ואחרי כמה זמן אחד אחר על קביים עם מכנס אדום ארוך הציל אותי, ואני בורחת מהמסתור ובוכה. כשאני יוצאת אני רואה הרבה אנשים ושתפסו את השובים שלי. ושואלים אותי איך ניצלתי ואז אמרתי שאחד מהם הציל אותי. מראים לי אחד מהם ושואלים אותי אם זה הוא. ומשום מה, למרות שהוא נראה בדיוק כמו מי שהציל אותי, אמרתי שלא. ואז הוא אמר לי שהזיכרון שלי מתעתע בי.
באיזו הרגשה התעוררת ממנו? מוטרדת
יש לך יותר חלומות נעימים או סיוטים? אני לרוב לא זוכרת חלומות. אבל בסך הכל חלומות די נעימיםץ
יש לך חלום שחוזר על עצמו? לא
יש חלומות שיש בהם אותם מוטיבים? לא פעם ראשונה שכמעט נאנסתי בחלום והצילו אותי. ומידי פעם יש חלומות על בחורים שכבר לא.
אם את זוכרת את החלומות שחלמת האם זה משפיע על היום שלך? אני לרוב שוכחת את החלום קצת אחרי שאני קמה. אם אני זוכרת אותו אז זה בגלל שזה מטריד אותי, או גרם לי לחשוב או להרגיש משהו.
האם יצרת קשר עם מישהו רק בגלל שחלמת עליו? לא, אבל אני מחפשת מישהו שחלמתי עליו. כי המוח לא ממציא אנשים הוא חולם על אנשים ומקומות שהוא כבר ראה.
האם החלומות שלך מנהלים אותך? לא ברורה לי השאלה ><
אם היית יכולה לתכנן את החלום שלך איפה הוא היה מתרחש? על מי או על מה היית בוחרת לחלום? לא יודעת, אולי בגלל זה אני לא חולמת חלומות צלולים.
אני סובל כמו כולם ממבטים של התעלמות מהסודות ולחישות סובל מחוסר הכנות סובל כאב מהאישה שלא רואה שאני שם אני סובל כשיש דברים שלא אומרים וכמו מטומטם אני אומר לך תיהי כנה ואת לא מוכנה אומרת 'אחלה' ושותקת כמו אזרח במלחמה אני נשבר וצועק בכל הבית"בת זונה אני אוהב אותך אוהב אותך אוהב אותך קטנה" ובשניה אחרי שקיעה אני רוצה אותך איתי רוצה שתאחרי כי לא מצאת ת'בגד המתאים זה אמיתי שאת דופקת לי ת'מוח בלי לשים ת'לב אצלי כי לא מצאת ת'מקומות הנכונים זה מעצבן אותי שיש לך מה לומר אבל בכל זאת את שותקת ושומרת על תגובות קצרות ופוזות והכל עוד לא נגמר אחרי שעה של דיבורים הכי קליל אבל מצד שני רוצה שתגלי לי למה יש ת'רגעים שאת עושה לי מגה רגשי ואחרי דקה את אדישה ילדה כי זה מטריף ת'י ורציתי שתדעי ילדה שאין לך מה לדאוג אם תיהי איתי כנה זה לא כזה נורא, נכון?
והאמת, שכל הסוף נהיה נכסף ומתמיד תמיד רציתי שתרצי אותי ולא רק להגיד כי המילים שלך נהיו קרות ואת גם התרחקת וכששאלתי התעלמת ולא נתת סיבה אחת אני אכלתי את הראש, בנסיון קצת לשנות אני רציתי וניסיתי גם אלפי גישות שונות וכשכל היאוש הופיע אז הפסקתי גם לדאוג פתאום אכפת לך והופעת כדי לפתור ת'בעיות? רוצה לומר לך ביי אבל כשאת מולי אני נופל מול החיוך מול המבט והשתיקה וזה כואב איפה הראפר החזק שמסוגל לתת בראש ולא לתת לבת זונה לשלוט כמו ילד בן שלוש רוצה לפרוש, רוצה לשרוף הכל ורק כדי להרגיש רוצה לפעול באלימות וגם רוצה להיות אדיש רוצה לתת לך את ההרגשה של כלום לא נאמר אבל הרצונות האלה נשארים על הנייר
הכל בסדר, באמת בסדר. אבל פשוט אין כלום.
אין כוח, להיות, אין כוח להקשיב, אין כוח לענות.
אין למה לצפות, אין בשביל מה להיות שמחה. אבל אני שמחה, ליד כולם, שממה חיוך ענק כדי שכולם יראו ויקנאו.
צריכה ריגושים בחיים, צריכה שינויים בחיים, צריכה לעשות משהו שהרבה זמן לא עשיתי.
והדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו זה להתאהב. עם כמה שזה קשה.
או לפחות להכיר אנשים חדשים, אבל בשביל זה צריך כוח- לא דבר שיש לי יותר מידי. ולא ברור לי בכלל איך אבל השיר הזה, פשוט כל כך מתאים ולא מתאים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: