לא לשכוח לירוק

טוב, יש לו חברה. ואני עדיין בחיים. המצב יחסית סבבה הייתי אומרת.

חברות שלי טוענות שאני מזוכיסטית, אתם יודעים, הפייסבוק. המציצנות ההורסות, הסכין בלב שאני מקבלת מזה. אני חייבת להפסיק להזיק לעצמי בצורה הזאת.

לא שולטת בזה.

אומרים לי

"את תדעי לבחור יותר טוב בפעם הבאה"

ואני מהנהנת

יודעת בתוך תוכי שזה בולשיט

מה זה לבחור טוב יותר בפעם הבאה? מה בחרתי לא בסדר?

החיים לא צפויים.

כמו שהאהבה מגיעה ככה היא הולכת. זה מה שלמדתי.

הבחירה שלי הייתה בסדר גמור.

הוא בן זונה.

אהבה יכולה להיות בסוף בן זונה אחד גדול.

הכאב מהסטירה פשוט מסרב לעבור.

תוהה לעצמי מחדש איך מעכלים. איך מעכלים את כל מה שפאקינג קרה לי.

יום אחד אני על גג העולם וביום השני אני בתחתית של התחתית.

בגלל גבר.

בן של זונה.

כן, יודעת שמגיע לי יותר.

כן, יודעת שהפסיד.

כן, אני מאחלת לו רע.

כן, אני רוצה להפסיק לאחל לו רע.

רוצה להפטר מהכעס הזה. לא יודעים איך עושים את זה.

מרגישה נבגדת.

כל כך אהבתי אותו.

איך בכמה חודשים אפשר להקשר כבר למישהי אחרת? לפני כמה חודשים אהבת אותי, עכשיו אתה אוהב אותה?

אני רוצה בעיקר אהבה. חדשה. טובה. מקבלת.

או שאולי אני לא?

התחרות הסמויה הזאת ביני לבין עצמי.

לא טוב.

זה צריך לבוא ממקום אמיתי, ולא רק כי לו יש.

תשחררי.

לא כולם בני זונות.

האמנם?