אנשים לא אוהבים שינויים,זה ידוע.
אני לא אוהבת שינויים.
למי שמכיר אותי טוב זה בכלל ידוע.
אבל בזמן האחרון יש לי תהייה גדולה למי מכיר אותי טוב.
אולי זו רק אני.
אולי רק אני פה מחונכת להתעניין בבנאדם כשהוא לא מרגיש טוב.
לא לדפוק לו ברז כשקובעים וגם אם כן אז להודיע מראש ולהתנצל.
לא להתקשר לאנשים רק כשצריך משו.
אולי רק אותי אמא שלי חינכה ככה.
כי פשוט בזמן האחרון זה נראה ככה.
כילו רק לי אכפת.
כי נכון,אני באמת לא יודעת להתמודד עם שינויים אבל לפחות אני מנסה בדרכי שלי לעשות את זה לקצת יותר טוב אבל אני פשוט לא זוכה לעזרה מהסובבים אותי.
זה קצת עצוב לדעת שכל מה שאיחד אותנו היה המקום הזה.
שסביר להניח שהחברות שלנו לא תחזיק מעמד וכנראה לא תשרוד את הצבא.
זה קצת הרבה עצוב כי ממש לא ראיתי את זה ככה.
תמיד ידעתי שאני הדבק אבל עם כל הריבים והפרידות זה באמת קצת חסר טאקט לאחד את העניינים פה.
אבל לפחות איתי חשבתי שזה יהיה אחרת.
אם היא לא הייתה מכריחה אותי לדבר איתך סביר להניח שזה באמת לא היה קורה.
כי אם פעם אני הייתי זאת שמתקשרת כל יום אז השבוע היה לי קשה אפילו להחזיר לך טלפון למרות שצלצלת.
כי לא הראת שאכפת לך ממני ואז צלצלת ולא רציתי לענות ואז היה לך סמס ולא רציתי לענות.
אבל אז היה את הקטע הזה עם ה1300 שקל ואז פתאום הייתי חייבת לדבר איתך ואז פתאום גם קצת רציתי לדבר איתך ואז פתאום הכל שוב חזר להיות בסדר.
אבל סביר להניח שבעוד כמה שנים זה לא יהיה ככה.
וזה פתאום גורם לחשוב שעוד כמה שנים זה יהיה שינוי שאני אהיה חייבת לקחת בחשבון.
או שיכול להיות שזה לא יהיה שינוי אלא פשוט משהו שיידעך עד שבסופו של דבר ייעלם?
כי הרי אם לך לא יהיה אכפת וגם לי כבר מתחיל להיות לא אכפת אז משו ייעלם שם בסוף.
הרבה זמן לא כתבתי פה כי גם ככה מי שקורא פה מודע למצב.
אבל פתאום זה נראה לי כילו אתן פשוט לא מודעות לכמה נורא זה מבחינתי.
לכמה בנאדם יכול להיות מוקף בכל כך הרבה אנשים ועדיין להרגיש לבד, בודד.
אולי זה יעלה אצלכן משו..
וטוב לנו כל כך לישון עכשיו,ביחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
