טוב קצת קשה לי להביע בדיבור את מה שעבר עליי בשבועות האחרונים.
אז חשבתי,למה לא להעביר את זה בכתיבה כמו בימים הטובים?
אפעם לא הייתי בנאדם אובדני.
תמיד הייתי הבנאדם היחיד שלא משנה מה היה עובר עליו בפנים תמיד כלפי חוץ הכל היה טוב.
תמיד היה חיוך על הפנים אבל בפנים המצב היה קצת יותר גרוע.
מעטים האנשים שהרשיתי לעצמי להישבר בפניהם.
ובבסיס אין אף אחד מהאנשים האלה וזה רק נהיה יותר ויותר קשה.
כששומרים הכל בבטן זה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ.
אז פתאום ביום בהיר אחד זה התפוצץ.
הייתי בשמירה ופתאום תקף אותי כאב בטן רציני.
ממש רציני בקטע שלא יכולתי לצאת מהשירותים לאיזה חצי שעה.
והיה לי נשק ביד והייתה גם מחסנית ופתאום חלפה המחשבה בראש שאולי באמת אפשר לעשות עם זה משו.
משו הרסני.
משו שיכול להיות הטעות הכי גדולה בחיים.ואו במוות במקרה הזה.
ומאז שומדבר לא היה אותו דבר.
במשך חודש וחצי הסתובבתי באופן תמידי עם מועקה רצינית בגרון.
בכי שבכל דקה יכול לצאת החוצה בלי שום סיבה הגיונית. ובעיקר עם סיבה הגיונית.
פתאום הכל בחיים האלה נראה רע.
זה שסיפרתי לך את כל הדברים שמסביב ולא את הפואנטה של העניין זה לא כי המצאתי.
זה פשוט שאחרי המחשבה ההרסנית הזאתי התחילו לצוץ עוד כל מיני מחשבות הרסניות לא פחות.
למה אני לא טובה מספיק?
למה בחרו להעביר דווקא אותי מכל הבנות שהיו בקמ"ד?
איך יצא שניתקתי קשר עם כל כך הרבה אנשים?
איך מחדשים את הקשרים שנעלמו?
שנשארתי לבד?
למה עניין הכאב בטן הזה לא נגמר?
למה אין לי חבר ואיך מוצאים אחד כזה?
למה תמיד יש תחושה שדופקים דווקא אותי?
מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה?
למה אני לא מרוצה מהטיפול שיניים,ומהלייזר?
בקיצור מלא מחשבות שלא הפסיקו לצוץ במהלך כל השבת שמירות.
שגרמו לי לפרוץ בבכי בכל רגע נתון.
שגרמו לי להתפתל מכאבים במיטה בלי ששומדבר באמת כואב.
שגרמו לי לרצות לחזור הביתה,וכמה שיותר מהר יותר טוב.
באמת שרק השיחה עם אבא הצליחה איכשהו להרגיע אותי.
להבין שהכל בסדר. שיש תקופות כאלה.
אני עדיין לא סגורה על זה שיצאתי מזה לגמרי.
כל הבכי הזה היה בעצם התבטאות להיסטריה רק מעצם העובדה שחשבתי שיש לי אופציה כזאת להתאבד.
שיש לי אופציה להכניס את המחסנית לנשק,לדרוך ולהיעלם.
אני לא מעוניינת וגם מאוד מקווה שהמחשבה הזאת לא תיכנס לי לראש עוד פעם.
כל המחשבות והדברים הרעים שצפו סביב המחשבה הזאתי עדיין נמצאים שם.
אבל גם יש מלאן דרכים להתמודד איתם.
"בחשכה,בבית החם,זה קורה.."
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
