יאללה איזה כיף לי...

פשוט כיף, ומדהים, וטוב.

אז קודם כל, נולדה לי כאמור בת דודה חדשה (שעונה לשם עמית, שזה הרבה פחות פרחי מימית כמו שהוטעיתי להבין בהתחלה) ואני פשוט מאוהבת בה! היא תינוקת קטנה ומקסימה בת שבועיים וכמה ימים, והיא מדהימה! ראיתי אותה בשישי שבת, הפעם כמובן היא הייתה הרבה יותר עירנית מהפעם הראשונה שראיתי אותה. אז החזקתי אותה, וליטפתי אותה בבטן, וחייכתי אליה ונישקתי אותה בעדינות שנושקים לילדים קטנטנים שכאלה. כשהיא נרדמה לי בין הידיים, עם הראש הקטן והחמוד שלה על הציצ הימני (ידעתי שהייתה מטרה לגדילה המואצת שלהם) כמעט שבכיתי מרוב אושר. אין מה להגיד, תינוקות, בייחוד כאלה שקשורים אליי משפחתית, זה פשוט דבר נפלא.

ועוד דבר, אני גם מוחמאת עד עמקי נשמתי. לאחר שכתבתי עוד ביקורת טלוויזיה, העורכת אמרה לי שאני פשוט כותבת מעולה ושאני בכלל צריכה להתחיל לכתוב יותר. מאוחר יותר התקשרתי והיא המשיכה להחמיא לי על זה, ואמרה שאפילו החבר'ה מהמדורים הבוגרים יותר התרשמו ואמרו שהכתבות ברמה ממש גבוהה. זה מרגיש לי כל כך טוב... לא רק שאני עובדת במקום שחלמתי לעבוד בו והתאמצתי כל כך כדי להגיע אליו, אני אפילו מקבלת פידבקים טובים ותמיכה מהעורכת, שזה ממש אבל ממש לא עניין של מה בכך. והעניין שבשבילו התקשרתי... אני כנראה מתחילה לצלם כתבות וידאו, שזה מבחינתי צעד ענק (מה ענק? עצוםם!!) בעבודה. זה אומר שעכשיו אני לא אהיה רק מילים שנונות ומשחקי לשון, אלא גם פנים, בשר ודם שהגולשים יחליטו אם הם אוהבים או לא. אני מפחדת מזה פחד מוות. אני לא יודעת כמה אני בטוחה בעצמי (ולמרות שבחיי היום יום יש לי אגו וביטחון עצמי בשמים) אבל אני פשוט חייבת להיות. היא שאלה אותי אם אני מסוגלת תכל'ס לעשות את זה ואמרתי שכן, אבל אני לא אשקר, בתוך תוכי מעט היססתי ושאלתי את עצמי בשקט "את באמת מסוגלת?...". אבל אין, אני חייבת להיות מסוגלת. זה תכל'ס צעד עצום שאם הוא ילך טוב (והוא ילך טוב, אין כאן מקום לכישלון מבחינתי) זה גם יהיה צעד עצום בקריירה שלי. בקיצור, בהצלחה לי!

ועוד דברים קטנים וטובים:

*סיימתי היום את שיעור הנהיגה השביעי שלי. מה אני אגיד? נהגת מלידה אני לא, אבל אני כן מתקדמת לאט אבל בטוח. לפעמים אני מרשה לעצמי להפליג קצת עם הדמיון בעת השיעורים, ואני כבר מדמיינת את עצמי, נהגת כוסית באוטו של כוסיות, עם הרדיו מתנגן בעוצמה חזקה, משקפי דיסטנס מונחות על העיניים, השמש מבחוץ, ואני קורעת את הכבישים בדרך לעוד הרפתקה מסתורית.

*התסריט לסרט העלילתי שלי כבר מוכן, ומכאן אנחנו מתחילים לצלם בפול גז. זה אחד הפרוייקטים הרציניים שאני לוקחת על עצמי השנה, ללא שום ספק.

*רזיתי!

אבל יחד עם כל הטוב הזה, שהוא באמת טוב ונפלא, אני סוחבת איתי מטען של בגרות, של לשלם על טעויות, של התמודדות עם מציאות אחרת. פייר? מגיע לי. אני אומרת את זה עכשיו, ואני אגיד את זה תמיד. למדתי לקח לחיים, אבל יחד איתו גם איבדתי.... טוב, אני לא רוצה לדבר על זה, במילא זה סתם מעציב אותי וזה מיותר לשקוע בזה. הבטחתי לעצמי בשקט בשקט משהו ואני גם הולכת לקיים אותו. יהיה בסדר, בחיים שאני חיה אף פעם אין מקום לבריחה, אפילו לא מעצמי, עם כל התכונות הרעות שבי, ובטח לא מאלה שכל כך יקרים לי. גם אם זה ייקח שנים, הכל יסתדר. הכל הכל יסתדר. מבטיחה לי, מבטיחה לאלה שאני אוהבת, לכולם.

יאללה שרק ימשיך ככה,

נעם.