אני נמצאת בדילמה מסויימת כבר לא מעט זמן.

זה בנוגע לעבודה שלי...

לפני שהגעתי למקום החדש, כתבתי במקום אחר שהיה מאוד מאוד חיובי בגישה שלו והגולשים שם לא הפסיקו להרעיף עליי מחמאות ואהבה, וזה עשה לי טוב. כתבתי למען הקהל, אהבתי את הקהל, הקהל אהב אותי. עכשיו, לא מדובר בסיפור התמכרות שלי לתשומת לב (כי מעולם לא הוצאתי מפרופורציות את התגובות האלה), אלא פשוט בהבדל הניכר לחלוטין בין המקום הזה למקום החדש. המקום החדש בגישתו הוא פרובוקטיבי מאוד. נושאים שלא מדברים עליהם (מישהי כתבה שהיא שונאת ילדים קטנים, מדברים בצורה משפילה על ראש הממשלה, יורדים על נושאים כמו רוז בירקון וכו') תופסים שם במה נרחבת. אז כמובן שזה בגדול משרת את המטרה של האתר- לשדר רוח נעורים בועטת, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי אם הסגנון הזה באמת מתאים לי, וזה מציק לי. בוא נתחיל מזה שהטוקבקיסטים שם פשוט נוראיים. בגלל שהם התרגלו לסקול כתבות שבאמת לא ראויות לפרסום, הם כבר קוטלים כתבות שבסך הכל נכתבו בהומור משעשע. לדוגמה, כתבה נגיד על 'איך לעשות פוזות על השכבות הנמוכות בכיתה יב'' קיבלה שם התייחסות כאילו עכשיו קראתי לכל תלמידי ישראל לצאת לרחובות ולבצע מעשי אלימות ופשע, כשהכל היה בהומור כמובן ואפילו הומור ממש לא פוגע.

בכל אופן, זה לא העיקרון. עם חוסר האהדה אני עוד יכולה להתמודד. מה שמפריע לי, זאת פשוט העובדה שאני סוטה מהמטרה שלי. אני עובדת בשביל הקהל, החלום שלי הוא לשנות דרך הכתיבה והעשייה שלי, ובמקום זה אני נמצאת במקום שהוא פשוט... פשוט שטותי וטיפשי ומתרכז בכל כך הרבה ערכים שליליים. אני מרגישה קצת כאילו זאת בגידה במטרה שלי ובעקרונות שלי, ומבלי לנסות ולהישמע מתחסדת אש, זה מפריע לי.

אז מה עושים? קודם כל רואים את הדברים החיוביים שבדבר. גם אם מדובר בעבודה עם גישה שלילית, זאת פאקינג עבודה מכובדת, שבעזרתה אני אתקדם למקום הבא שאני אעשה בו טוב. חוץ מזה, אני לא צריכה להיגרר אחרי הכותבים האחרים. יש לי את הכתבות שלי (הרציניות יותר והשטותיות פחות) והטוקבקיסטים המתחסדים יכולים לקפוץ לי. בסופו של דבר, אני אהיה עיתונאית שאנשים זוכרים, ורק באופן חיובי (אולי הגרסה הישראלית של אופרה?). 

וכמובן, אני עוד הולכת לעשות כתבות וידאו, ואני אני בכלל אהיה סלב!! לא יכולה לחכות כבר :) :)