The Virgin Butterfly

כמה הזוי לעדכן פה...

אז אני בתקופה ממש טובה! כיף לי! אני שמחה! =]

אני עסוקה ואני כותבת מלא...

ועכשיו... פרק ב חלק אחרון!!!

עצרתי במקומי. המטבח היה מבולגן כל כך שבהתחלה בכלל לא מצאתי את ליאן בתוכו. אחרי רגע מצאתי אותה. היא עמדה ליד התנור ובישלה משהו. בחיים שלי לא ראיתי את ליאן מבשלת.

"לא ידעתי אם אכלת, אז החלטתי להכין לך משהו..." היא הסבירה, מסמיקה. "את אכלת, נכון? אוי, ידעתי שהייתי צריכה להתקשר, אבל אין לך פלאפון, ואני לא יודעת את המספר של טומי או ג'יימי... וחשבתי שאגמור עד שתחזרי, אבל שכחתי כמה זה קשה לבשל..." היא המשיכה מפטטפת לעצמה במהירות ומבוכה.

"ליאן?" היא הסתכלה אלי, מופתעת מעט מהטון הגבוה שיצא לי. "את... מבשלת?"

היא חייכה עכשיו. "טוב, אם את הולכת לגור פה, אני הולכת לחזור לתחביב הישן שלי." היא הודיעה בגאווה. "אני לא רוצה להיות האחת שתגיד להורים שלך סליחה כשתהיי בגודל של צימוק, אז מעכשיו אני מאכילה אותך טוב. ואל תתווכחי!" היא הורתה לי.

"עכשיו כשאת מזכירה את זה... אני באמת מורעבת," אמרתי לה בחיוך. ליאן צריכה תחביב שיעסיק אותה, ואם היא בשלנית טובה כמו אבא שלי... לא יכולתי לחכות עד שאטעם את האוכל שלה.

היא חייכה בתשובה וחזרה לבישולים שלה. "תשבי, אני אביא לך את האוכל." היא הגישה לי מרק ואמרה כבדרך אגב, "אגב... נל, דידה התקשרה שוב..."

"מה הפעם?" שאלתי בחוסר סבלנות, מסכת הכעס שליטה. לא היה לי כוח לשמוע שוב על הניסיונות הפתאטים של אמא שלי לדעת איך אני, והכל, ידעתי, בשביל אבא שלי.

"נלו, אל תכעסי עליה," ליאן אמרה, מנסה לפייס אותי עם מילותיה המרגיעות. "היא בסך הכל רוצה לדעת איך את..."

"בול שיט! ושתינו יודעות את זה! נו באמת, ליאן, נראה לך שהיא באמת עושה את זה מתוך דאגה כלפי?!" צעקתי. ידעתי שזה לא בסדר להוציא על ליאן את הכעס שהצטבר בי כלפי אמא שלי אבל לא יכולתי להתייחס לידיעה הזו. "האשה הנוראית הזו, שאת קוראת לה אמא שלי, לא עשתה שום דבר בשבילי שנים! את באמת חושבת שעכשיו פתאום אכפת לה מהילדה הקטנה שלה?! כי אם כן אז תדעי שזה סתם בול שיט!" הייתי חייבת להוציא קצת. "היא שברה אותו ועכשיו היא בסך הכל משתמשת בי כדי לתקן אותו. לא שהיא באמת רוצה אותו... האשה הזאת לא נשואה לאבא שלי! היא נשואה לעבודה שלה!"

ליאן קמה ממקומה ליד השולחן והתקרבה כדי לחבק אותי. לרגע היססתי מהמגע אבל אז נמסתי בחיבוקה האימהי. חיבקתי אותה חזרה בחוזקה.

"לילה טוב, נל, חומד. נדבר מחר," ליאן אמרה לי אחרי שגמרנו לאכול ולנקות את הבלגן שהיא עשתה.

"לילה טוב," חייכתי עליה בחום. לא יכולתי לחכות להיכנס למיטה ולישון. השינה תגן עלי, גם בלי שהמסכות יעבדו באופן פעיל. השינה תשחרר אותי לכמה שעות. אולי יהיה לי את החלום ההוא, קיוויתי בתוכי, ומחר אפגוש שוב את טומי וג'ם ונוכל להמשיך לדבר בקלות. זמן לישון.