לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Virgin Butterfly


In sands of time, I hide you. In winds of fate, I seek you. In oceans of dreams, I drown you. Angel, Love, Remmber


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2010

התחלת סיפור בהמשכים חדש? יאיי!!


סיפור שעלה היום כשהייתי (למען האמת) במצב רוח מצויין איכשהו וזה פשוט עלה לי אחרי שסיימתי את תנו לגדול בשקט (ספר ההמשך של קיץ אחד ביחד של ליאת רוטנר הנהדר) בפעם המי-יודע-כמה. בקיצור, תהנו. =]

 

בדיוק כשהייתי מוכנה שוב להתאהב. בדיוק כשאמרתי לעצמי זהו, סוף סוף מצאתי מישהו שמכיר אותי ונראה כאילו הוא מחבב אותי. בדיוק אז היא צלצלה אלי, כולה נרגשת, וסיפרה איך הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ואיך היא החליטה שהיה יכול להיות יותר גרוע, ובכלל גם היא דיי מחבבת אותו. ליבי שקע בקרבי והרגשתי איך אני מנסה להמשיך לחייך אליה דרך הטלפון, רק שלא תשים לב.

אחרי שלושים 'אני שמחה בשבילך' הצלחתי להדוף אותה בטענה שאני מתה מעייפות. נשכבתי על המיטה שלי, והרגשתי את דמעותיי מתחילות לבצבץ בפינות של עיני, זולגות בדממה ובכאב במורד לחי. 'לא שוב,' מילמלתי לעצמי, קולי נשמע צרוד מבכי. כעבור שעה נוספת של רחמים עצמיים נרדמתי.

בחלומי הופיע נער גבוה ורזה, שיערו מבלוגן במרומי ראשו וחיוך גדול על פניו. בבת אחת החיוך נהפך למלגלג ונערה צעירה ויפיפה הופיעה לידו, מחזיקה את ידו. נער נוסף הופיע, גבוה כמו הראשון אך רזה יותר עם שיער קצר וחיוך מהוסס, אך ברגע שהנערה תפסה את ידו גם חיוכו הפך ללועג. חיוכה היה השונא ביותר והיה לי ברור שהיא זו שמושכת בחוטייהם של הבנים, שני הבנים שאי פעם חיבבתי אפילו קצת.

השלושה הסתכלו עלי בתעוב, לגלוג, ורחמים והרגשתי את עצמי נהיית קטנה וחסרת חשיבות וערך גם בעיני עצמי.

'את לא שווה כלום,' סיננה המושלמת בחיוך. וכל מה שרציתי באותו רגע היה להסכים איתה בקול, בליבי כבר ידעתי שהיא צודקת. אך לפתע הכל השתנה.

מאחורי השלושה הופיע פתאום אור בהיר. השלושה הסתובבו ותוך כדי ניתקו את הקשרים בניהם. הילדה נראתה כאילו האור מסנוור אותה. היא צעדה לאחור בבהלה ופתאום יכולתי לראות את מקור האור.

עמד שם נער שלישי, נראה יותר כמו מלאך מאדם בשר ודם. הוא היה גבוה ממני ומשני הבנים האחרים אבל לא בהרבה. אך הוא לא היה רזה כמו השניים האחרים, גופו היה עבה מכושר וספורט ונראה שזוף ביחס לשלושת הילדים החיוורים. שיערו היה טיפה ארוך ובצבע שטני יפיפה ועיני אבן החן הנוצצות שלו נראו כאילו לא החליטו לגמרי באיזה צבע הן וכל הזמן החליפו בין כחול לירוק על גווניהם השונים. הוא חייך אלי חיוך מלא ביטחון עצמי אבל גם כממתיק סוד. 'יפיפיה,' הוא אמר בקול הכי יפה ששמעתי מעודי. והוא הסתכל עלי! 'ג'קי...' הוא אמר שוב. ושוב ושוב ושוב. 'ג'קי! קומי כבר!' קרא קולו והפך לקולו הישנוני של אחי התאום, מתן.

'לך מפה, מתן...' מלמלתי, מנסה לחזור אל המלאך מחלומי.

'יאללה איתך! קומי כבר! כבר שבע ואנחנו עוד רבע שעה צריכים לצאת אז תזיזי את התחת מהמיטה ותרדי למטה כבר.'

'אני שונאת אותך...' מלמלתי ושמתי את השמיכה חזרה על ראשי. עוד לפני שהספקתי לעצום את עיניי, השמיכה הועפה ממני ופרץ מים שטף את פני. 'בוקר טוב,' מתן צעק מהמסדרון, מתגלגל מצחוק ובורח לחדר שלו.

'מתן!!!!!' צרחתי וקמתי מהמיטה בקפיצה, נקמה הדבר היחיד במוחי.

 

 

אוקי מה אתם אומרים? מבטיחה המשך =] אני אוהבת את הסיפור הזה. צ'או ;)

 

the virgin butterfly

נכתב על ידי The Virgin Butterfly , 25/1/2010 17:13   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, בית ספר, סיפרותי, סיפור בהמשכים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התקף חרדה?


מרגישה לבד

 

ואין לי מושג למה... אני יודעת שאני לא לבד.. וכן, אני יודעת, אני לא היחידה שמרגישה ככה... אבל אני מרגישה שאני כל הזמן על הקצה של החברה... בצד.. רחוקה מהכל.. מכולם... וגם האנשים שכן קרובים אלי.. נראלי פיתחתי קלסטרופוביה מהם.. אני לא מסוגלת להיות עם יותר מידי אנשים.. זה מכאיב לי.. זה מכאיב לאנשים סביבי... אבל אני צריכה פשוט...לבד...

ועכשיו כואב לי ומתפוצץ לי הראש וכל דבר שאני כותבת לא נשמע טוב.. וזה די מחרפן אותי.. אני לא כותבת, לא רוקדת, המשחק שלי לא טוב ושגיא שונא אותי ואני לא יכולה להאשים אותך בכלל כי אני נורא מגעילה אליו לאחרונה... אני פשוט לא טובה בזמן האחרון.. ומחר יש לי שתי מתכונות במתמטיקה! ועוד אחת ביום שישי.. ובגרות השבוע באנגלית ובשבוע הבא במתמטיקה ואני משתגעת! אני לא יכולה לעשות כל כך הרבה! אולי זה התקף חרדה? יכול להיות?

מבולבלת עד עמקי נשמתי,

the virgin butterfly

 

"but break my heart, for I must hold my tonge."

(hamlet)

נכתב על ידי The Virgin Butterfly , 18/1/2010 20:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  The Virgin Butterfly

בת: 32

תמונה




3,174
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Virgin Butterfly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Virgin Butterfly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)