Don't you forget about me..

והיום, כשהלכתי, הרגשתי שאת רוצה שאני אשאר.

וכשחזרתי אלייך העיניים שלך נדלקו, וראיתי איך את מחייכת מבפנים.

"אני לא רוצה שתישארי איתי כשיש לך דברים לעשות"

ואני כל כך רוצה, כל כך רוצה שתבקשי ממני

להישאר

כואב לי לראות אותך ולהרגיש שאת מתעלמת.

כשהבהונות שלי מנסות להימתח עד קצה היכולת,

רק כדי לגעת בשלך, אבל הגוף קפוא. לא מעז.

לא מעז ליצור מגע איתך חוץ מחיבוק בהתחלה וחיבוק בסוף.

כשאני משתוקקת למגע איתך. כל מגע, ולא מעיזה.

ולפעמים כשאת קרובה מדי אני מפסיקה לנשום.

אני מרגישה שאת קוראת אותי, לא רק את התנועות שלי, את המחוות הקטנות אלייך,

את המחשבות שלי, כאילו את נמצאת לי בתוך הראש.

כואב לי לחשוב אותך, כואב לי לראות אותך סגורה בתוך עצמך,

לא מניחה לי לשקוע ביער של עינייך.

כואב לי לשמוע אותך אומרת שאני כן ואת לא.

ולא יהיה אף פעם.