רגעים קפואים

מצטערת על ההזנחה, לא שמישהו שם לב, אבל המצלמה קצת נדפקה, היא עדיין דפוקה, אבל אל דאגה, היא עדיין עושה את העבודה.

חוץ מכל הקטע הזה של להעביר תמונות למחשב, אבל זה באמת מיותר.

מי קונה לי כזה ליומולדת?

המרקר.

המרקר.

מצטערת שלא הייתי פה הרבה זמן, לא שלמישהו איכפת, אבל בכל מקרה...

שתי תמונות משפת הכינרת... היה נהדר.

אני לא יודעת למה בחרתי לקרוא לתמונה הזו ככה, אבל ברגע שבה צילמתי אותה, זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש.

ובמיוחד אחרי העריכה.

יום שישי, מסדרים את הבית, אמא צועקת, "מרקר, בואי מהר, ותביאי את המצלמה!"

אני מוצאת אותה בחדר של אחי עם הראש מחוץ למרפסת, מצביעה על מנוף על רקע השקיעה.

המצלמה יוצאת, והעריכות נערכות.

רצף תמונות מדהימות

זו בליס.

הכלבה שלי.

אהובתי.

זה שחור משחור מה שנמצא ברקע, זו הפרווה השחורה שלה, שהכהתי קצת.

נושיבושיקושקוש!!!

זו תהיה בליס בתמונה אחת.

אז הלכתי עם אמא, והיו ציפורים, אז הוצאתי מצלמה, ואמא אמרה שזה יהיה יפה אם הם יעופו, אז היא עשתה רעש עם שקית ניילון [גאד, זה כל כך היא], אז צילמתי כמה, ושיחקתי עם הצבעים. חלקם פחות יפות, חלקם יותר. אני מאוהבת.

ותנסו להסתכל על כל תמונה באינדיבדואליות, הן לא מי יודע מה יפות ברצף.

אחת מהתמונות שגורמות לי להתגאות בעצמי.

למדתי עוד טריק עם המצלמה - זום על האובייקט הקרוב.

צולם בפלאפון, בחדר של ההורים, איכות לא משהו, מודה.

טיול שנתי.

רציתי תמונה עם קצת נוף, אבל זה יצא מספיק יפה.

הגלבוע.

זוג התמונות האהובות עלי.

ובתנאי שתסתכלו ממש טוב, תוכלו לראות בצד שמאל, באיזור העציץ, את ידי ואת יפתי.

הנני. לא חדשה בישרא, אמנם חדשה בעניין הצילום. לאחר שהעלתי כבר מספר צילומים לבלוגי הפרטי, חשבתי לעצמי שאעשה בלוג מוקדש לצילומים.

תיהנו.