קניידלעך.

(אמאל'ה! גוש טקסט ענק!)

תם ונשלם חודש מאי, שהיה בערך החודש הכי לחוץ שהיה לי מעולם. (וגם נגמר לפני חודשיים)

הפקה, שלוש בגרויות, וערב הקרנות. חה. קטן עלינו.

קטן עלינו?

קטן עלינו. קטן עלינו, קטן עלינו קטן עלינו קטן עלינוקטןעלינוקטןעלינו.

אההה. איזה קטן ואיזה בטיח?

נתחיל בזה שעברתי להתגורר בתל מונד למשך שבועיים,

נמשיך בכך שחשבתי שכל סרט הגמר שלי ושל מור נחמק מהכונן,

נעבור דרך שבץ מוחי,

ואז, עם קולות רקע של סירנה של אמבולנס, נעבור דרך איכילוב במצב קטטוני,

אחר כך נגלה שהכל בסדר, ונגיע (כמובן) בחזרה לתלמונד לערוך.

אה, ולא נשכח בדרך לאבד את כל הקלטות שאי פעם צילמתי ברכבת,

לחזור למחלקת הצמחים באיכילוב, ואז אמא תמצא את הקלטות.

נתבל במעט בגרויות פה ושם, אולי איזו מתכונת פיקנטית בהיסטוריה,

נוסיף קמצוץ פלירטוט עם בוחנת בבגרות במתימטיקה (היא אמרה שאני יושב זקוף)

ונסיים בהגשת 24 דקות של סרט,

והקרנתן מול אולם צפוף כמו המיקודית של רכס.

פוה.

ברגעים כאלה אני מודה לאלוהים (ולאבא) שאני בשלוש יחידות.

אז מה נותר לנו?

שתי בגרויות להיכשל בהן, ואחת להצליח בה לא רע.

(עדכון בזמן אמת- בעצם רק אחת, אבל נעשה כאילו)

‏‏23:40 ‏02/‏05/‏2007
אתם יודעים מה טוב בבקבוקי נסטי?
שאם מנערים אותם מספיק,
יש להם צבע של ג'חנון.

בין שנות העשרים  לשנות השלושים,

וכשנמאס לי להתחרמן על פסוקיות לוואי ומשפטים מפוצלים,

נחתי קצת על וואלה. וראו מה מצאתי-

הוא לא חבל ההצלה, באמת. הוא כבל!

‏00:46 ‏10/‏05/‏2007
הגעתי למסקנה:
לידה וציפורן חודרנית הם אותו הדבר-
שניהם מתחילים בחדירה,
ומסתיימים בהפרשות.

מצחיק להסתכל על הדברים האלה שכתבתי,

כשהייתי כל כך צעיר וחשבתי שאני אעדכן את מאי בזמן.

אלה היו זמנים. איי.

אני חושב שחשוב להקדיש פינה קטנה

 להודעה הנאמנה ששירתה אותי כל כך יפה-

יהי זכרה ברוך.

בשיטוטי הבלתי פוסקים באינטרנט פסחתי על הפרסומת המעניינת הזו-

האמת היא שאני חשבתי שאני גרסה מפותחת של עובר.

ועוד פרסומת, שבאמת אין לי מה להגיד עליה-

למה רק לצעירים? :(

והנה, שוב, החלון האהוב והזכור של מבזקי וואלה-

אה.. כי הלבנונים חצו את הגבול בתעופה?

(אנדורה? המדינה הזאת באמת קיימת?)

ואגב פרסומות,

החלטתי להקים אגודה לכל נפגעי הפרסומת של גלידות קרמיסימו בוואלה.

אם יש כאן אדם אחד שלא יצא מכלל שימוש חלק מהמוח שלו,

כשהוא פתח בלילה שקט את דף הבית של וואלה,

והאישה ההיא התחילה לצרוח-

"זה הרגע לגלות! זה הרגע!!"

אז שיקום ויתוודא.

והנה לכם תהיות ממוחו של נער מתוסכל ערב הבחינה בהיסטוריה-

‏01:32 ‏18/‏05/‏2007
מישהו מוכן להסביר לי למה לוילסון היו דווקא 14 נקודות?
הוא לא יכל להסתפק ב... חמש?
או.. שלוש? זה מספר טיפולוגי!
או.. או אחד! אלוהים יש רק אחד, לדוגמא. למה להתחכם?
מה יש 14?
אולי הוא רצה ליצור טרנד חדש.

ממש נפלא.

בזמן האחרון רוב העיסוקים שלי מתרכזים בלנסות להגיד כל מילה אפשרית בגזרות שונות.

אז.. חשבתי לי, והגעתי למשפט "של נעלייך מעל רגלייך".

אם השורש של המילה "של" הייתה בנעו"י...

הרי השורש הוא ש-י-ל/ש-ו-ל.

(והנה התנצלות- אם הפנאטית הלשונית רואה את זה, מסיר מעליו המשתמש כל האחריות לשורש ו/או תופעות לשוניות ו/או כתיב תקין ו/או פיסוק נכון ו/או פרסום קלוקל של ההערות הנ"ל.)

והרי לכם חידון-

כמה ילדים נמאים בכתה שבתמונה מלבד הילד תחת השולחן?

את הפתרונות נא לשלוח למערכת של וואלה במשפטים לא רציפים.

ולסיום-

משפט שאני לוקח להמשך חיי בשדה האינסופי של הבגרויות.

היום שלום, באיחור קל.

מעניין מה אני אעשה עם העדכון של יוני.

טוב, יש לי.. ארבעה ימים לחשוב על זה.

סו לונג, פר וול,

אאופידזיין אדיו,

תִּיש.