אני מוקפת באנשים מדהימים,באמת שכן. מוכשרים בטירוף, חכמים, החברים הכי טובים בעולם. אני באמת שמחה שיש לי אותם, אבל מצד שני- אני מרגישה כל כך פחותה, כל כך נחותה, כל כך אפסית. זה טוב ויפה שיש אנשים שרוצים בקרבתי, זה טוב ויפה שמיליון בנים החליטו שהם רוצים אותי, זה לא הופך אותי לבסדר.
אני לא רוצה סטוצים או שתחשבו שאני כוסית. אני רוצה מישהו שייסתכל עליי כאילו אני היצור הכי יפה שנברא אי פעם. אני רוצה מישהו שיגרום לי להרגיש כמו שאתה גרמת לי להרגיש. אני בעיקר בעיקר רוצה מישהו שאני אוכל ללכת לישון איתו, כי כרגע אני לא מצליחה להירדם.
והכי גרוע הוא שאני לא רוצה לשחרר, לא רוצה להתגבר. כאילו,עבר רק יום אחד. כמו שאני מכירה את עצמי תוך שבוע אני אשתכר ואתמזמז עם מישהו רנדומלי במסיבה, אבל לא בא לי, באמת באמת שלא. אני רוצה להפוך את הקשר הזה למשמעותי,אני רוצה לזכור אותו. לא רוצה לפגוע בי, לא רוצה לפגוע בך. ועדיין קשה לי להאמין שנגמר.
עוד כמה ימים אני אפסיק להתבכיין,מבטיחה.עוד כמה ימים. תנו לי זמן. ממש בקרוב אני אפרסם כמה קטעים מהזמן האחרון, כדי שתחשבו שעוד יש לי כישרון ותרצו להישאר ולאהוב אותי. בינתיים כיף לי שיש לי לגיטימציה לקרוא לכולם הומואים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
