פשוט כי, ובכן, אני יכולה. לעשות הכל.
(ובכן, זה נכתב באמצע שיעור מתמטיקה, אתם לא יכולים לשפוט אותי.)
נסוגה עוד צעד אל חוסר השפיות,
מתעטפת בגלימה של אי-שקט
בקרוב חייה יהיו רגעי חסד וטירוף,
בינתיים היא עוד מתנדנדת.
דמויות פורצות מתמונות על הקיר,
מפילות אותה למים.
מים טובים,מים חיים,
קורעים אותה לשניים.
ומתחת לפני השטח,
רגשות מבעבעים כלבה רותחת.
היא מבלה שעות על גבי שעות
בציפה חסרת פשר במקלחת.
(זה קצר, ולא כזה טוב. צריך עוד לפתח את זה. אגב, בבית השני, ספגתי השראה מספר ומשיר. במקרה הם בין האהובים עליי. מי שמצליח לנחש איזה, מקבל פרס 
)
(נכתב משהו כמו שבועיים לפני.)
איך נראית פרידה? די רגיל,מן הצד.
אומרים שלום עם העיניים,בחיבוק מהוסס.
הוא אומר לה לשבת,היא משתהה מעט
איך נראית פרידה? כמו חיוך נרעד.
איך נכתבת פרידה? במילים חלולות.
שקרים שנבנים,הבטחות מופרות.
מילים מילים, לעולם לא יצליחו לכסות
על לב שנשבר, על תקוות מרוסקות.
קצת מטאפורה,דימוי אחד ויחיד
הערת שוליים על איפור עמיד
איך נשמעת פרידה?
שאיפה מהירה של אוויר
הס מדבר, הס מהזכיר
צליל של עיניים, פקוחות לרווחה
מהלב יוצאת אנחה דקיקה
כקול הנפש הזועקת.
ובמילים אחרות, באוזן אדם,
היא נשמעת בעיקר כמו שקט.
(חלום-בוקר שהוביל לדבר הזה. כתוב בעט ורוד, על המחברת ששימשה כיומן מסע מפולין.)
הם נפגשו בצומת.היא אחזה בידיה מעיל חורף ארוך, הוא הרכיב משקפי שמש מעוצבים.
המכוניות שטו מסביבם באין מפריע,בעוד הרמזורים רוקדים את ריקודם הקבוע- מאדום, לצהוב, לירוק.
הם עמדו שם וחיכו- למישהו, למשהו, עד שהוא שבר את השקט. "אז לאיזה כיוון את הולכת?" "שם," היא נפנתה להצביע אל הכיוון המשוער, "רחוב הלבבות השבורים 86, פינת ריקנות 4. ולאן אתה?" "אני דווקא לכיוון השני, רחוב אושר נצחי ואריכות ימים."
השתררה לרגע שתיקה,שהופרעה רק ע"י צופרי המכוניות והנהגים המקללים.
"אז מה את אומרת," הוא הפר את השקט, "שנבריז מכל הפגישות והסידורים, ונלך בדרך השלישית?"
היא הסכימה, והם התחילו ללכת. שלט רחוב הראה את הכיתוב, אבל הוא לא היה ברור כל כך. משהו עם מלך. הם הלכו והלכו, מדי פעם כתפו נחבטה בכתפה והם צחקקו במבוכה.
וכך,ילדים, נרקם לו סיפור אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
