חשוף,זאת המילה שחיפשתי. חשוף.חשוף ופרוס על השולחן בגאווה, כך שכולם יוכלו לראות כל פרט ופרט שבי. כי אם בעבר הייתה לי בועה מגוננת של שמחה,שהתחילה מן הפנים והמשיכה אל החוץ, מן החוץ אל הפנים, והגנה עליי מכל הדברים בעולם, האושר והעצב, הכעס והשמחה והמבוכה, עכשיו הבועה נעלמה, והכל נהיה חשוף. עכשיו גם פעולות שגרתיות, שעבורי הן כל כך מסובכות, כמו ללכת לבנק או ללמוד למבחן בספרות, נהיות קשות נורא. כי כבר אין מי שיצחק מהסיפורים הקטנים, אין מי שישמע את הסיכומים בספרות. כי עכשיו אני לבד, והכל כל כך... חשוף.
קצבות העצבים החשופים, ועכשיו מרגישים את הכל. כבר אין מסך עמום של אור שמגן עליי מהחיים, החיים פה והם דופקים בעוצמה.
בידיים חשופות את עובדת בגינה,בלי כפפות, מנכשת עשבים שוטים. בגוף חשוף את עומדת מול מראה, הבועה כבר התפוצצה. מורידה את כפפות המשי ומתחילה לשרוט ולצרוח, כי עכשיו הכל חשוף.כי עכשיו אפשר לראות את העולם כמו שהוא באמת.
בלב חשוף את עומדת מתחת לזרם המים הקפואים, ניתכים עלייך בעוצמה.
זה כמו לפני התקף, שהכל נורא ברור פתאום, את מרגישה,פיזית, כל שאיפה ונשיפה, כל טיפת אוויר שנכנס אלייך,כל טיפת דם העוברת בוורידים, כל פעימה ופעימה של הלב. זה כמו לפני התקף שהאור חזק, נורא נורא חזק, יותר מדי חזק, והוא הדבר היחיד שקיים.גם בחדר הכי חשוך בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
